"שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה' הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם. הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ" (ישעיהו נ"א, א-ב)
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סד עמוד א
אמר ר' יצחק: מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים.
אמר ר' יצחק: למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר [=קלשון]? מה עתר [=קלשון] זה מהפך התבואה ממקום למקום, כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות.
אמר ר' אמי: אברהם ושרה טומטמין היו [*=שלא היו להם אפילו אברי מין ראויים], שנאמר: "הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם" (ישעיהו נ"א, א), וכתיב: "הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם" (שם, ב) [*ללמד שכאילו נעשו להם איברים ("חוצבתם" ו"נוקרתם") לאחר זמן].
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: שרה אמנו אילונית היתה [=עקרה, שאיננה מסוגלת ללדת], שנאמר: "ותהי שרי עקרה אין לה ולד" (בראשית י"א, ל), אפילו בית ולד אין לה.
(* מבוסס על ביאור שטיינזלץ לגמרא)