על מוסריותם של הגויים

יצחק נקלע למצב בו היה אברהם בזמנו. אברהם בחר להסתיר את זהות שרה בנימוק: "רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי" (כ', יא), ומכאן נראה שבמקום בו אין יראת אלוקים קיימת סכנה גדולה של רציחה והתנהגות בלתי מוסרית. אמנם בפרקנו אנו רואים שאבימלך כלל לא התכוון לקחת את רבקה, והוא אף כועס על יצחק אבינו באומרו: " אך הנה אשתך הוא ואיך אמרת אחותי הוא... מה זאת עשית לנו כמעט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם" (ט-י). דבריו של אבימלך קשים הם, ועל כן יצחק מתנצל בפניו באומרו: "כי אמרתי פן אמות עליה" (ט), ושוב מתברר כי לחינם חשד יצחק באבימלך. הטענה כי אין מוסר בעולמם של הגויים אינה נכונה, ויסודות של מוסר נמצאים בכל מקום בעולם.

ומפני מה הנקודה הזו חשובה מאוד? בשל התביעה המוסרית שאנו תובעים מהעולם כולו. כל אימת שאנו טוענים כי במקום בו אין יראת אלוקים לא יכולה להיות גם התנהגות מוסרית – אנו למעשה פוטרים את המקומות האלה מתביעות מוסריות. התנ"ך כולו מלא בנבואות קשות כנגד הגויים בשעה שהם נהגו בצורה לא מוסרית, ובדרך זו מלמדת הנבואה כי קיימת תביעה מוסרית מהאנושות כולה, ואין שום מקום לבטל את הציפייה והדרישה לניהול מדיניות מוסרית בכל מקום ועל ידי כל עם.

התנהגותו של אבימלך בפרקנו חושפת אפוא הן את מקומו של המוסר בחייהם של מי שאינם בני ברית, אך לא פחות מכך – את האמונה העמוקה במוסר המוטבע בנו מכוח היותו של הקב"ה בורא עולם, ואת התביעה לחיות חיים מוסרים מלאים. 

עוד על אותו עניין ניתן לשמוע בשיעורו של הרב שרלו 'להאמין בטוב שבאדם'

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר ישיבת אורות שאול