על ידי רות נתחדשה הלכה

אחת השאלות הראשונות שעולות כשאנו קוראים את מגילת רות היא - הא כיצד המגילה מספרת על נישואי בועז ורות, והרי נישואים אלו נאסרו - "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי..." (דברים כ"ג, ד)?

בתלמוד הבבלי יש תשובה לשאלה זו  - "תנינא [=שנינו]: עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית" (יבמות ע"ו ע"ב), דהיינו, האיסור אינו אלא על הזכרים, ואילו עם המואביות מותר להתחתן. הבבלי שם הבין שתשובה זו אינה עומדת במבחן הקריאה - האם מעתה איסורי התורה אינם חלים אלא על הגברים ולנשים מותר לרצוח, לנאוף, לגנוב וכו' וכו', שהרי כל התורה נאמרה בלשון זכר?! בתלמוד הירושלמי ישנה תשובה מפתיעה - "על ידיה (על ידי רות) נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית..." (ירושלמי יבמות פ"ח ה"ג).

הירושלמי מסביר שעד שבאה רות האיסור כלל זכרים ונקבות, ורות היא זו שגרמה לשינוי ההלכה ולצמצום האיסור לגברים בלבד. אנו נלך בעקבות דעה זו וננסה להסביר את סודה של המגילה.

המגילה פותחת בסדרה של טרגדיות שנפלו על נעמי - רעב, גלות, מות האיש ומות הילדים בלא זרע. נעמי נשארה בודדה בעולם ורות הולכת עימה. בבית לחם הלכה רות ללקט שיבולים בשדה. תמונת רות המבקשת צדקה היא תמונה של השפלה. בפגישתם בשדה אומר בועז לרות - "הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ" (ב', ט). בעיני רוחנו אנו רואים את הנערים הודפים את העניות שמנסות לקחת עוד שיבולת ועוד שיבולת, ובועז בחסדו מצווה על הנערים לא לפגוע ברות. כשאנו קוראים זאת אנו שואלים - האם לא היה בין אנשי בית לחם מי שנתן אוכל לשתי נשים אלו, האם לא היה מי שזכר לנעמי את נעוריה בבית לחם וריחם עליה?

נראה שאנשי בית לחם כעסו על משפחת אלימלך שהלכו למואב ונשאו נשים מואביות, ומשום כך החרימו את נעמי ורות. רות הייתה חברה יחידה לנעמי והיא הייתה הצלה של ממש לנעמי. על רקע דברים אלו ניסיונותיה של נעמי לשדל את כלותיה לשוב למואב מוזר. אין אני חושב שישנו הסבר אחד בלבד, ואנו נקשיב למילותיה של נעמי -
"וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ לֵכְנָה שֹּׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ יַעַשׂ ה' עִמָּכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים וְעִמָּדִי. יִתֵּן ה' לָכֶם וּמְצֶאןָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ..." (א', ט)

בתחתית החברה התנ"כית נמצאים גר ואלמנה. אם רות תבוא עם נעמי לבית לחם היא תהא גם גרה וגם אלמנה, ומי ירצה לשאת אותה לאישה?! רק שם במואב יש לרות תקווה למצוא מנוחה בבית אישהּ. כשרות הולכת עם נעמי לבית לחם היא מוותרת על חייה שלה. כל הליכותיה אינם אלא אהבה וחסד. והנה, האיסור להתחתן עם מואבים הוא משום שהם אינם אנשי חסד - "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם..." (דברים כ"ג, ה) האם אפשר להחיל את האיסור על רות שכל כולה חסד ואהבה? רות באה מאהבה, ובשעה זו, שעת חסד גדולה נדרשה התורה ואמרה המגילה - האם אפשר שלא לקבל את מי שלרגע לא חשבה על עצמה וכל כולה אהבה?!

על ידיה נתחדשה הלכה!

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929