בתחילת ספר נחמיה מתואר כי נחמיה שואל את חנני אחיו, לאחר שחנני חזר מירושלים, "על היהודים הפליטה אשר נשארו מן השבי..." (נחמיה א', ב) מי הם אותם שבויים? עיון בעזרא פרק ד' יעזור לנו לענות על השאלה.
המלשינות של בשלם וחבריו המתוארת בספר עזרא (עזרא ד', ז-טז) נועדה להזהיר את ארתחששתא כי אם תיבנה חומת ירושלים לא תהיה לו, לארתחששתא, שליטה ביהודה ובאזור כולו. המלך מקבל את דבריהם של המלשינים ומצווה: "העיר הזאת אל תבנה עד אשר ממני יינתן צו" (שם, תרגום כא). אז "כאשר את כתב האיגרת של ארתחששתא המלך קראו לפני רחום ושמשי הסופר וכל חבריהם - הלכו במהירות ירושלימה אל היהודים ויבטלו אותם (מעבודת הבניין) בזרוע וחיל" (שם, תרגום כג).
מסתבר שהאויבים לא הסתפקו במסירת הצו המלכותי על הפסקת בנין החומה, הם עשו זאת "בזרוע וחיל" - שרפו את השערים והרסו בחומה ככל שידם הגיעה. על כך מספר חנני לנחמיה: "וחומת ירושלם מפרצת ושעריה נצתו באש" (נחמיה א', ג). ועל כך חוזר נחמיה באזני המלך ארתחששתא: "העיר בית קברות אבתי חרבה ושעריה אכלו באש" (שם ב', ג), וכך רואה זאת נחמיה בסיורו הלילי: "ואהי שבר בחומת ירושלם אשר המ [הם] פרוצים ושעריה אכלו באש" (שם ב', יג).
הרע מכל היה דבר השבויים, כי רבים מבוני החומה נפלו בידי האויב כשהגנו על השערים ועל החומה. על פדיונם מידי האויב אין לנו פרטים, אך בספר נחמיה אנו מוצאים עדויות לפדיון שבויים:
בנאומו של נחמיה (נחמיה ה') על ביטול החובות של אלה שלא יכלו לפרוע אותם, הוא מביא דוגמא מן ההווה ואומר: "אנחנו קנינו את אחינו היהודים הנמכרים לגוים" (שם ה', ח). זהו מעשה של פדיון שבויים, אשר בוודאי נדרש עבורו ממון רב.
כמו כן, אנו מוצאים אותם כשהם חוגגים את חג הסכות עם כלל ישראל, ומשום חשיבותו של המאמץ שנעשה לשחרורם מדגיש הכתוב נוסף על תיאור חגיגת כלל ישראל כי: "ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות..." (שם ח', יז).
זהו ההסבר לתיאור הקצר והגורלי: "ויבטלו אותם (את בוני החומה) בזרוע וחיל" (עזרא ד', תרגום כג).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת