"וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל. בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו" (איוב ב', ט-י)
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת יתרו סימן טז
... "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב" (שמות כ', כ) –
לא תעשון כדרך שבני אדם נוהגים ביראותיהן: כשטובה בא עליהם מכבדין ליראותיהן... וכשהפורענות באה עליהן מקללין ליראותיהן...
אבל אתם תהיו נותנים הודיה על הטובה ועל הרעה.
שכן דוד אומר: "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא" (תהלים קט"ז, יג), "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא" (שם, ג-ד).
וכן איוב אומר: "ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך" (איוב א', כא), על מדה טובה ועל מדת פורענות. מה אשתו אומרת לו? "עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומות" (איוב ב', ט) אמר לה: "כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל?" (שם, י).
וצריך אדם להיות שמח בייסורין יותר מן הטובה, שאפילו אדם בטובה כל ימיו לא נמחל לו עבירות שבידו, ובמה נמחל לו? ביסורין...
רבי נחמיה אומר: חביבין היסורין שכשם שקרבנות מרצין כך היסורין מרצין, בקרבנות כתיב: "ונרצה לו" (ויקרא א', ד) וביסורין כתיב: "(והם) [ואז] ירצו את עונם" (ויקרא כ"ו, מא). ולא עוד אלא שהיסורין מרצין יותר מן הקרבנות שהקרבנות בממון ויסורין בגוף, וכן הוא אומר: "עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו" (איוב ב', ד).
מדרש תנחומא - מדרש אגדה על חמשה חומשי תורה. המדרש החל להתגבש בארץ ישראל במאה החמישית אולם המשיך ונערך עד סוף המאה השביעית. המדרש בנוי מחטיבות של דרשות העוסקות בפסוקים הראשונים של כל סדר מקראי. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)