הפסוקים הראשונים בפרקנו עוסקים בברית שכרת ה' עם ישראל, ובעונש למפר ברית זו. אך על איזו ברית מדובר?

 

בדברי ירמיהו יש מעין ציטוט: "ארור האיש אשר לא ישמע את דברי הברית הזאת" (ג). ומהי הברית? "שמעו בקולי ועשיתם אותם ככל אשר אצוה אתכם" (ד). אך הממצא מעניין מאוד: הביטוי "שמעו בקולי", שירמיהו מזכירו כציטוט ברית בין ה' לישראל, נמצא אך ורק בספר ירמיהו עצמו. אין זה ציטוט, למרות שהוא נראה כך! גם הביטוי "והייתם לי לעם" (שם) שמופיע בהמשך דבריו אינו ציטוט, למרות שהוא נראה כזה. הוא מופיע בפי שני נביאים בלבד: בפי ירמיהו, ובפי יחזקאל!

שני הביטויים המרכזיים בנבואתו של ירמיהו אינם מסייעים לנו להבין את הברית שהוא מזכיר. יחד עם זאת צורתה של הנבואה מוכרת לנו. כך מתנהלת פרשת הקללות בפרשת כי תבוא והניסוח שם זהה לניסוח בפי ירמיהו: "אָרוּר אֲשֶׁר לא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּורָה הַזּאת לַעֲשׂות אותָם. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן" (דברים כ"ז, כו). אבל עדיין יש קשיים בקטע. ירמיהו אומר בפרוש: "אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבותֵיכֶם בְּיום הוצִיאִי אותָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם..." (ד) ואילו הברית בהר עיבל נערכה ארבעים שנה אחרי יציאת מצרים...

עלינו להשלים את הסבר דברי ירמיהו בברית נוספת. בשמות כ"ד, בפרשת משפטים, מופיע תאור נוסף של ברית וזה תיאורה: "וַיִּכְתּב משֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וַיַּשְׁכֵּם בַּבּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר... וַיַּעֲלוּ עלת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים... וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיּאמְרוּ כּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרק עַל הָעָם וַיּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (שמות כ"ד, ד-ח). התמונה המובאת כאן הוא תמונה מובהקת של ברית. משה קורא את ספר הברית באוזני העם, ולאחר ההכרזה "נעשה ונשמע" זורק משה את חצי הדם על העם. הברית נכרתה.

מצאנו, אם כן, את הברית שירמיהו רומז אליה: ברית בין ה' לישראל על שמירת המצוות. ועדיין לא מצאנו את האזכור לארץ ישראל אותה מזכיר ירמיהו בדבריו (ה). והיכן מצאנו שבועה על ארץ ישראל בברית בהר סיני? לשם כך עלינו לקרוא את הפרשה הקודמת לפרשת הברית. שם נאמר: " כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת ישְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמו מִפָּנֶיךָ: לא תִכְרת לָהֶם וְלֵאלהֵיהֶם בְּרִית..." (שמות כ"ג, לא-לב). מצאנו את השנים בפרשה אחת: את ארץ ישראל, ואת האיסור לכרות ברית עם יושבי הארץ.

עכשיו אנו יכולים להבין את דברי ירמיהו בשלמותם. ירמיהו מרכיב בדבריו שתי בריתות: את הברית בהר חורב, ביציאת מצרים, ואת הברית בהר עיבל, לפני הכניסה לארץ. לנבואתו הוא נותן את הצורה של ברית הר עיבל, ויוצק בה את התכנים של ברית חורב. והרכבה זו נותנת את הנבואה אותה ירמיהו קורא באזני איש יהודה ויושבי ירושלים.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת