עיר מקלט - בין גלות להגנה

לישיבת הרוצח בעיר מקלט ישנם שני תפקידים שונים ומנוגדים: ישיבתו בה מהווה לו חובה, בשמשה לו מקום גלות המצמצמת מאוד את תחום חייו – מעין בית סוהר. מנגד, ישיבתו בעיר המקלט משמשת לרוצח בשוגג מקום הגנה מפני גואל הדם, ובכך יש זכות לרוצח זה.
האם יש קשר בין שני תפקידים אלו של עיר המקלט? נראה שהתשובה על כך חיובית. שני התפקידים הללו משפיעים זה על זה ויוצרים ביניהם איזון חיוני.
נבחן קשר זה תחילה מן ההיבט של ההגנה על הרוצח מפני גואל הדם. הגנה זו אינה נעשית באמצעות חומות ושומרים חמושים המונעים מגואל הדם להיכנס לעיר, אלא בדרך משפטית: התורה מגדירה את התחום הלגיטימי לחייו של הרוצח בשוגג רק בעיר גלותו – עיר מקלטו; ובטריטוריה זו מופקעת פעילותו החופשית של גואל הדם; אם יהרוג את הרוצח בשוגג בתחום זה – ייהרג גואל הדם כרוצח, ו'חום לבבו' לא יפטור אותו מדינו. נמצא כי עיר המקלט, בשמשה עולם סגור ומוקטן לרוצח, ודווקא מכוח היותה כזו, יוצרת לו גם מקום בטוח לחייו, המופקע מרשותו של גואל הדם.
עתה נבחן את הישיבה בעיר המקלט מן ההיבט של עונש הגלות שיש בה. ובכן, מה יבטיח את הישארותו של הרוצח בשוגג במקום גלותו? שוב: אין העיר מוקפת בגדרות ובשומרים שימנעו מן הרוצח לצאת מתוכה. מה שימנע את יציאתו הוא האיום שייהרג מחוץ לעיר מקלטו ביד גואל הדם, המורשה להרגו שם (ואף שאר בני אדם אינם נענשים על הריגתו שם – כדעת רבי עקיבא במכות פ"ב מ"ז).
כך נוצרת תרומה הדדית בין שני תפקידיה של עיר המקלט: הרשות לגואל הדם להרוג את הרוצח מחוץ לעיר מקלטו מכריחה את הרוצח שלא לצאת ממנה, ולקיים בה את חובת הגלות שהוא חייב בה; מנגד, האיסור הגמור על גואל הדם לפגוע ברוצח בשוגג בהיותו בעיר מקלטו, מבטיח הגנה לחייו כל עוד הוא גולה בתוכה.
על פי הדברים הללו מובן הקשר הבא לידי ביטוי בפסוקים בין היות העיר 'למקלט' (- לגלות במקום מצומצם) לבין היותה מקום הצלתו של הרוצח בשגגה מפני גואל הדם. בהיותה 'מקלט' לרוצח – היא מצמצמת את חייו אך ורק לתחומה, ובו בזמן היא מצמצת את תחומה מפני פעילותו של גואל הדם.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון