דוד מעקר את הסוסים ושורף את הרכב ובכך נוהג בחסידות יתרה, אבל זו מתחייבת מגודל האתגר והשעה.
כל מלחמותיו הגדולות של דוד מכונסות בקובץ אחד, ובו מגיע עם ישראל לגבולות ברית בין הבתרים - משיחור מצרים עד הפרת.
הדגשת עיקור הסוסים במלחמה זו באה להעניק לה מימד ייחודי. עיקור הסוסים בידי דוד מחזיר אותנו לימי מלחמת יהושע (יהושע י"א, ו-ט). לא מצאנו ציווי כזה בשאר המלחמות, אלא רק אצל יהושע, הכובש הראשון. דוד, המסיים את מעשה יהושע, צועד ביוזמתו בעקבותיו.
דוד מעקר את הסוסים ושורף את הרכב, ואילו שלמה בנו בונה ארבעים אלף אורוות סוסים. דוד מתמסר כולו לשמים, שורף את הגשרים הקושרים אותו אל המציאות החומרית, ומתוך התעלמות וזלזול ביש הגופני והחומרי ינהל את מלחמות ה' באמונה תמימה ושלמה. ואילו שלמה רואה בצדקות כזאת חוסר אחריות, והוא, איש השלום, מתכונן למלחמה ומכין את הכלים והציוד הדרוש כראוי.
במעשיהם משקפים הם מחלוקת השקפתית יסודית ועמוקה בגדרי מצוות הבטחון. אם אין סומכים על הנס, ויש להכין היטב את הכלים למלחמה, או שמלחמת ישראל מתנהלת בצורה מיוחדת, בדרך ניסית ומופתית.
אולם מסתבר שהמחלוקת אינה עקרונית וקוטבית כל כך. ודאי שעל פי הדין צודק שלמה, ואף על פי כן: ההיתר המוחלט והעשייה המוגזמת שלו סופם להכשילו. ואילו דוד נוהג אמנם שלא על פי הדין אלא בחסידות יתרה, אבל זו מתחייבת מגודל האתגר והשעה. המלחמה היא מלחמה משיחית, ועל כן יש לנהל אותה מתוך דבקות מושלמת, לאורם ועל פי דוגמתם של ימי יהושע.
עוד על עיקור הסוסים ניתן לשמוע בשיעורו של הרב ינון זמיר לספר יהושע
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז מלך - עיונים בספר שמואל', בהוצאת מדרשת הגולן