במזמור י"ז פונה המשורר בבקשה לה' שיושיע אותו מהרשעים הסובבים אותו. מהו המוטיב הספרותי המעניין החוזר לאורך המזמור? ומה פשר בקשתו של המשורר "ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם" (יד)?
א. חלוקת הפסוקים ומבנה המזמור: מקובל לחלק את המזמור לשלושה חלקים. בחלק הראשון (א-ו) פונה המשורר אל ה' ומבקש ממנו לשמוע את תפילתו; בחלק השני (ז-יב) מתאר המשורר את הקושי שלו מול הרשעים; בחלק השלישי (יג-טו) המשורר מבקש מה' שיושיע אותו מהרשעים.
המזמור עטוף באינקלוזיו (=מסגרת): המילה "צדק" פותחת וחותמת את המזמור: "שמעה ה' צדק" (א) – "אני בצדק אחזה פניך" (טו). בנוסף בתחילת המזמור המשורר מבקש מה': "הקשיבה רנתי האזינה תפלתי… עיניך תחזינה מישרים" (א-ב) ובסוף המזמור המשורר הוא זה שרואה את ה' ולא הפוך: "אני בצדק אחזה פניך" (טו).
ב. בחלק הראשון של המזמור (א-ו) מוזכרים הרבה איברי גוף, וניתן להבחין כי הם מוזכרים בצורה מסורגת. בפעם הראשונה הקב"ה הוא זה ששומע ומקשיב ולאחר מכן המשורר עובר לדבר על איבריו שלו וחוזר להקב"ה וחוזר חלילה: "שמעה... הקשיבה... האזינה... עיניך" (א-ב) "לבי... פי" (ג), "שפתיך" (ד), "אֲשֻׁרַי... פעמי" (ה), "אזנך... שמע" (ו). כך גם החלק הראשון עצמו בעל מסגרת עצמאית. המזמור פותח ב"שמעה ה'... הקשיבה... האזינה תפילתי" (א) ומסתיים ב"הט אזנך לי, שמע אמרתי" (ו).
ג. בחלק השני של המזמור (ז-יב) גם מוזכרים איברי גוף ולמעשה הוא מתכתב עם החלק שלפניו. המשורר מבקש "שמרני כאישון בת עין" (ח) לעומת הכרזתו "עיניך תחזינה מישרים" (ב); המשורר מאשים ש"פימו (=פיהם) דברו בגאות (=בגאווה)" (י) כנגד ההכרזה שלו "זמתי בל יעבר פי" (ג). בחלק הראשון ביקש המשורר "תמך אשרי במעגלותיך (=שמור על צעדי בדרכיך; ה) וכעת הוא מתלונן "אשרנו עתה סבבוני [סבבונו]" (=בכל צעד שאנו הולכים עוקבים אחרינו או מקיפים אותנו; יא).
ד. כמה ביטויים שכדאי לבאר:
"אֲשֻׁרַי-פעמי" (ה) – צעדים או רגליים;
"חלבמו סגרו" (י) – שומנם הרב סגר על ליבם, כל גופם התמלא בחלב, שומן;
"ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם" (יד) – זהו פסוק קשה, והוצעו הצעות שונות כיצד להסביר אותו. ההסבר הסביר הוא שהמשורר מחלק בין אלו שאמורים למות: ממתים ידך ה', ממתים מחלד (=מן העולם) – חלקם בחיים! (=אולי הרוג אותם בעודם בחיים), ובין הצדיקים שאמורים לחיות: צפונך (=הצדיקים) תמלא בטנם וכו'.