עיטורי כתובה

הכתובה, המסמך המפרט את מחויבותו של הבעל כלפי אשתו, מלווה את טקס הקידושין בעם היהודי מאז תקופת המשנה. בתפוצות השונות נהגו לקשט את הכתובה, ומסוף ימי הביניים אנו מוצאים כתובות רבות מקושטות בהשפעת מוטיבים מהתרבות המקומית.

ברוב המקומות נהגו להכניס בקישוטים אלמנטים הקשורים לדת, ויוצאות מן הכלל בהקשר זה הן בעיקר הכתובות האיטלקיות שבהן מופיעים לעיתים מלאכים. לעיתים השתמשו בעיטורי גפנים ויין, בהתאם לאמרת חז"ל "ענפי הגפן בענבי הגפן" (בבלי פסחים מט, ע"א). בחלק מהכתובות השתמשו לצורך העיטור בפסוקים שונים הקשורים לאהבת גבר ואישה.

החלק הראשון של פסוק ט "רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ", מתאים לסוג זה של פסוקים, ולכן הרבו להשתמש בו. יש כתובות שבהם פסוקים משיר השירים נכתבים במיקרוגרפיה (אמנות כתיבה בכתב זעיר היוצרת עיטורים).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929