"וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וְכָל-הַקָּהָל בִּירוּשָׁלָם לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי: כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲשׂתוֹ בָּעֵת הַהִיא כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא-הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי וְהָעָם לֹא-נֶאֶסְפוּ לִירוּשָׁלָם: וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וּבְעֵינֵי כָּל-הַקָּהָל" (דברי הימים ב ל', ב-ד)
משנה מסכת פסחים פרק ד משנה ט
ששה דברים עשה חזקיה המלך. על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו:
גירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו
כיתת נחש הנחשת והודו לו (מלכים ב י"ח, ד)
גנז ספר רפואות והודו לו.
על שלשה לא הודו לו:
קיצץ דלתות של היכל ושיגרן למלך אשור ולא הודו לו (מלכים ב י"ח, טז)
סתם מי גיחון העליון ולא הודו לו (דברי הימים ב ל"ב, ל)
עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו (דברי הימים ב ל', ב-ד)
פירוש קהתי
לאחר שכבר נכנס חודש ניסן נמלך ועשאו אדר שני, כדי לדחות את חג הפסח, כמו שכתוב: "וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וְכָל-הַקָּהָל בִּירוּשָׁלָם לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי: כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲשׂתוֹ בָּעֵת הַהִיא כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא-הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי וְהָעָם לֹא-נֶאֶסְפוּ לִירוּשָׁלָם: וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וּבְעֵינֵי כָּל-הַקָּהָל" (דברי הימים ב ל', ב-ד).
ובגמרא מבואר (סנהדרין י"ב, ע"ב) שלא עיבר לאחר שנכנס ניסן ממש, אלא ביום השלושים של אדר. ולא הודו לו חכמים, שאין מעברים את השנה בשלושים של אדר, הואיל וראוי לקבעו ניסן, כלומר: שחודש אדר בשנה שאינה מעוברת הוא לעולם חסר, היינו עשרים ותשעה יום, ויום השלושים הוא ראש חודש ניסן, הלכך אין מעברים בו, לפי שאין מעברים את השנה אלא באדר.
רד"ק דברי הימים ב פרק ל'
ואני תמה על מה שאמרו רבותינו ז"ל: "עבר ניסן בניסן ולא הודו לו"
שהרי הכתוב אומר "ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלים" (דברי הימים ב ל', ב) הנה הכתוב משמע כי הודו לו.
גם מה שאמרו עבר ניסן בניסן אין להם ראיה מן הפסוק, כי אפשר כי באדר היתה ההסכמה הזאת לעשות אדר שני במקום ניסן ולעשות הפסח בחדש השני שהוא אייר ויהיה הוא ניסן לעשות בו פסח.
... כי עברו השנה מפני הטומאה ומפני העם שלא יוכל להגיע לירושלים כי לא היה עדיין לבבם נכנע אל עבודת האלהים ולא היו רוצים לבוא לירושלים לעשות הפסח לפיכך הוצרכו לעבר השנה ולהאריך הזמן... כי אף על פי ששלח יחזקיהו הרצים רובם היו מלעיגים בם ואף אותם שבאו לא התקדשו כלם ואכלו הפסח בטומאה עד שהוצרך חזקיהו להתפלל עליהם כמו שכתוב.
ועל כן הוצרכו לעבר השנה והחדש השני נתנו אותו במקום ניסן ועשו בו הפסח ועשו חג המצות שבעת ימים.