האידיאולוגיה ש'עזב ה' את הארץ' הביאה לעיוותים מוסריים קשים. האיש לבוש הבדים דומה לכהן הגדול, המבקש רחמים ביום הכיפורים, אך לא על כל העם, אלא רק על אותם המסומנים בתו.
"וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דָּמִים וְהָעִיר מָלְאָה מֻטֶּה כִּי אָמְרוּ עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ וְאֵין ה' רֹאֶה" (ט)
"וּכְבוֹד אֱ-לֹוהֵי יִשְׂרָאֵל נַעֲלָה מֵעַל הַכְּרוּב אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו אֶל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיִּקְרָא אֶל הָאִישׁ הַלָּבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר קֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו: וַיֹּאמֶר ה' אֵלָו עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ" (ג-ד)
פרקנו הוא המשך ותגובה לפרק הקודם, והוא ממשיך לתאר את האידאולוגיה הדתית החדשה בעקבות התבדות נבואת הגאולה של חנניה בן עזור (ירמיהו כ"ח) – 'עזב ה' את הארץ'.
פרק ח' תיאר את נכבדי ירושלים, ובראשם יאזניהו בן שפן, שהיה אמור להיות מנהיג רוחני חיובי, המקטרים לאלילי שקצים ובהמות בתוככי המקדש משום ש'עזב ה' את הארץ', ואינו מתעניין בה עוד. פרק ט' חושף את המשכה של האמונה החדשה, אמונה שאינה מתמצית בקטורת לאלילים, אלא ממשיכה לשפיכות דמים. זאת ועוד: שבירת המוטה מעל צווארו של ירמיהו הביאה למוטה אחר, להטיית המשפט. כמו אחאב מלך ישראל, שהחל את דרכו בהכנסת עבודת הבעלים לשומרון וסיים בפרשת כרם נבות היזרעאלי, כך גם אידאולוגיית 'עזב ה' את הארץ' בנבואות יחזקאל.
*
במרכזה של הנבואה רואה יחזקאל בחזונו את 'האיש לבוש הבדים'. מן ההקשר נראה שמדובר במלאך ה'. אך במקדש ה' בירושלים האיש לבוש הבדים הוא הכהן הגדול ביום הכיפורים, הפושט את בגדי הזהב ולובש בגדי בד ('בגדי לבן' בלשון המשנה). בחזון המלאך (כנראה מיכאל, הנחשב בדברי חז"ל הכהן הגדול בבית המקדש של מעלה) מחליפו, וכשם שהכהן הגדול ביום הכיפורים מבקש רחמים על עם ישראל, גם האיש לבוש הבדים בחזונו של יחזקאל מציין את האנשים הזכאים בדינם והמוגנים על ידי התו מחרבה של מידת הדין הקשה.
אך מה גדול ההבדל! הכהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים מבקש רחמים על כל עם ישראל. האיש לבוש הבדים בחזון מגן על אנשים בודדים בלבד, על המסומנים בתו, ואילו כל שאר העיר יורדת לטמיון בעוונה.