עושר וקשרים חברתיים

"הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים, וְדָל מֵרֵעהוּ יִפָּרֵד" (ד)

הפסוק מתאר את הקשר בין עושר לבין חברים. המפרשים נחלקו לגבי המסקנה המעשית - האם העושר הוא טוב או רע.

יש שהסיקו מכאן שהעושר הוא רע:

א. העושר מושך אל האדם 'חברים' רבים שעלולים לנצל אותו וגם לפגוע בו מבחינה רוחנית (רמ"ד ואלי, פירוש ראשון).

ב. העושר נותן לאדם אשליה שיש לו חברים רבים, אך אלו בעצם אינם חברי אמת: "אם תראה העשיר יש לו ריעים רבים, אינם ריעים של העשיר רק של ההון" (מלבי"ם).

לפי פירושים אלה, כשאדם מחליט עם מי להתחבר, הוא צריך לנסות לדמיין את עצמו עני, ולנסות לחשוב מי מידידיו יישאר ידיד שלו גם כשיהיה עני.

יש שהסיקו מהפסוק שהעושר הוא טוב:

א. כדאי להיות עשיר כדי לזכות בחברים רבים: "העושר יוסיף לבעליו רעים רבים, כי הוא אהוב לכל בין לעניים בין לעשירים; אבל הדל, נפרד הוא אפילו מרעהו הדל כמוהו" (מצודות).
ב. כדאי לתת צדקה כדי להרבות את האהבה והרעות בעולם: "על ידי צדקה הוא לוקח נפשות, כי לוקח לעצמו רעים ואוהבים... כל מה שנותן צדקה ליותר אנשים, על ידי זה הוא קונה לו רעים יותר" (ליקוטי מוהר"ן א, יז,ה)

ויש שפירשו את העושר כמשל לעושר רוחני:

א. הון רוחני מוסיף לאדם חברים רבים הרוצים ללמוד ממנו (ראה בפירושי רש"י והגר"א).

ב. "מכל דיבור של תורה, שמקיים בו מצוות עשה של לימוד תורה, נברא לו פרקליט אחד, והם הם רעים הנאמנים של האדם" (החפץ חיים, שמירת הלשון ב ל)

מהפסוק הזה אנו לומדים לבדוק מיהו החבר הטוב שלנו? והאם אנחנו חברים מהמניעים הנכונים?

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר הניווט בתנ"ך