נגע הצרעת אינו בא רק על לשון הרע אלא גם על חטאים נוספים וביניהם חטא הגאווה. צרעת עוזיה באה כעונש על רצונו היומרני ליטול את כתר הכהונה בנוסף לכתר המלכות.
בספר מלכים מתוארת דמותו של עוזיה מלך יהודה בצמצום רב, ומצוין שם אגב אורחא (מלכים ב ט"ו, ה): "וַיְנַגַּע ה' אֶת הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ" – בלי להבהיר את סיבת הדבר. אך לעומת זאת בספר דברי הימים ב פרק כ"ו משורטטת בהרחבה דמות דיוקנו של עוזיה בן אמציה כאחד מגדולי מלכי בית דוד, אשר הרחיב את גבולות הממלכה עד אילת ועד עבר הירדן, ביצר את ירושלים ומגדליה והגיע להישגים כלכליים וביטחוניים יוצאי דופן: "וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד לְמֵרָחוֹק כִּי הִפְלִיא לְהֵעָזֵר עַד כִּי חָזָק" (דברי הימים ב כ"ו, טו).
אך הישגים מופלגים אלה הביאו אותו ליומרה ליטול כתר כהונה נוסף על כתר המלכות, כדברי הכתוב (שם, טז): "וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּה' אֱלֹהָיו וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל ה' לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת". כהני ה' ובראשם עזריה מזהירים אותו לבל יהין לעבוד עבודה המיועדת לכהנים בלבד אך עוזיה מתעקש בעזות מצח להרוס אל הקודש, כעדות הכתוב (שם, יט-כא): "וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ... וַיַּבְהִלוּהוּ מִשָּׁם וְגַם הוּא נִדְחַף לָצֵאת כִּי נִגְּעוֹ ה'. וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצֹרָע עַד יוֹם מוֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בֵּית הַחָפְשִׁית מְצֹרָע כִּי נִגְזַר מִבֵּית ה'".
אירוע נורא זה הותיר ככל הנראה את רישומו בתולדות ישראל, ולפי מסורת חכמים נתרחשה באותה שעה רעידת אדמה קשה שזעזעה את יסודות ההיכל. היא מוזכרת במפורש בפתיחת ספר עמוס (עמוס א', א): "אֲשֶׁר חָזָה עַל יִשְׂרָאֵל בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה... שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ" וכן בנבואת אחרית הימים של זכריה (זכריה י"ד, ה): "וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה". הֵדֶיהָ באים לדעת חכמים לידי ביטוי אף בפרק ההקדשה של ישעיהו השרוי באותה שעה בבית המקדש ושומע את הקולות הגועשים (ישעיה ו', ד): "וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן".
הצרעת שזרחה במצחו של עוזיה באה כעונש על מידת הגאווה (ראו גם בדברי האבות דרבי נתן) והפכה אותו למעין "מת למחצה". אף המקום שבו הסתגר עד יום מותו – "בֵּית הַחָפְשִׁית", מלמד בעצם שמו הפרדוקסלי על היות המצורע חשוב כמת, הפטור מכל עול, בחינת (תהלים פ"ח, ו): "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי כְּמוֹ חֲלָלִים שֹׁכְבֵי קֶבֶר אֲשֶׁר לֹא זְכַרְתָּם עוֹד וְהֵמָּה מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ".
עוד על פישרה של צרעת עוזיה ניתן לשמוע בשיעורו של הרב אליעזר קשתיאל
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הסדרה 'מעט מן האור', בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות