ההשוואה בין פרשת 'שמע' ובין פרשת 'והיה אם שמוע' מלמדת שבעוד שבפרשה הראשונה אהבת ה' עומדת כערך בפני עצמו הרי שבפרשת השניה אהבת ה' ועבודתו - חד הם. מסתבר כי אלו ואלו דברי א-לוהים חיים.
פרשיית "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" (י"א, יג-כא) חוזרת על פסוקי קריאת שמע (ו', ד-ט) כמעט מילה במילה, כשההבדל הבולט ביותר בין שתי הפרשיות הוא נושא השכר והעונש: בעוד שבפסוקי קריאת שמע אין כל התייחסות לנושא השכר והעונש, הרי שבפרשיית "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" ישנה תוספת העוסקת בשכר על עבודת ה' ("וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ..." - י"א, יד) ובעונש אם יסורו ממנה ("וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר... וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה" - שם, יז). הבדל זה אופייני לפרשת עקב, שחלק מרכזי ממנה עוסק בשכר ובעונש.
ברם, קיים הבדל נוסף בין שתי הפרשיות. בפרשת קריאת שמע ישנה הפרדה ברורה בין מצוות אהבת ה' לבין קיום המצוות. בעוד שביחס לאהבת ה' נזכרו שלושה ביטויים בתיאור היקף העוצמה הנדרשת למצווה זו: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (ו', ה), הרי שלגבי זכירת המצוות באופן כללי נזכר רק ביטוי אחד: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ" (שם, ו). לעומת זאת, בפרשת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" כבר מלכתחילה נזכרת מצוות אהבת ה' יחד עם עבודת ה' - "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ" (י"א, יג), ואף היחס שבין הביטויים מתאזן: כשם שלגבי מצוות אהבת ה' ועבודתו נאמרו שני ביטויים - "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם" (והושמט הביטוי המקביל ל"וּבְכָל מְאֹדֶךָ"!), כך גם לגבי זכירת המצוות: "וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם" (שם, יח). כך נוצרת הקבלה מלאה בין אהבת ה' וזכירת מצוותיו.
נראה אפוא, שפרשיות שמע ו"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" מבטאות שתי תפיסות לגבי מצוות אהבת ה'. פרשת שמע מייצגת את אהבת ה' כערך העומד בפני עצמו, כשקיום המצוות הוא רק הביטוי של אהבה זו, מתוך ההנחה שאהבה מביאה לרצון לקיים את רצונו של מי שאוהבים אותו. פרשת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ", לעומת זאת, מבטאת את הרעיון שאהבת ה' ועבודתו - חד הם.
נראה, שבדרך זו ניתן לבאר את דברי המשנה הידועים: "אמר ר' יהושע בן קרחה: למה קדמה 'שמע' ל'והיה אם שמוע'? אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות" (ברכות פ"ב מ"ב). משנה זו קשה, לכאורה: הרי בשתי הפרשיות ישנם ביטויים של קבלת עול מלכות שמיים ושל קבלת עול מצוות? ברם, לפי האמור לעיל הדברים מובנים, שכן קריאת שמע מבטאת את הרעיון של קבלת עול מלכות שמיים כערך עצמאי, ואילו פרשת "והיה אם שמוע" נותנת לעול המצוות מעמד ייחודי, המקביל לאהבת ה'.
בפועל, כמובן, אלו ואלו דברי א-לוהים חיים: יש ערך לאהבת ה' גם כמצווה בפני עצמה, אך בעת ובעונה אחת, לא ניתן לדבר על אהבת ה' בלא שמירת המצוות.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת