בית שמאי ובית הלל נחלקו האם יש לקרוא את שמע כאשר הגוף הוא סטטי, שוכב או עומד, או שמא אף תוך כדי תנועה. מהמדרש עולה שגישת בית הלל נובעת מתפיסה עקרונית המלמדת שקבלת על מלכות שמיים לא עומדת בניגוד לשטף החיים.
ציווי התורה: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (ה-ו) התפרש על ידי חז"ל, כידוע, גם כחובה לקרוא את פרשת שמע בזמנים מוגדרים.
המשנה במסכת ברכות (פרק א) מציינת מחלוקת בין בתי שמאי ובית הלל באשר לצורה בה יש לקרוא את קריאת שמע: "בית שמאי אומרים: בערב - כל אדם יטה ויקרא, ובבקר יעמוד, שנאמר: 'ובשכבך ובקומך'. ובית הלל אומרים: כל אדם קורא כדרכו, שנאמר: 'ובלכתך בדרך'; אם כן, למה נאמר: 'ובשכבך ובקומך'? - בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים".
בית שמאי סוברים שהמילים "בשכבך ובקומך" מלמדות על התנוחה בה יש לקרוא: בערב כאשר האדם שוכב ובבוקר כאשר האדם עומד. אולם בית הלל חולקים וסוברים שמילים אלו רק מגדירות את הזמן בו יש לקרוא אך באשר לתנוחת הגוף – כל אחד קורא כדרכו, ואפילו תוך כדי הליכה.
מהמדרש בפסיקתא דרב כהנא (פיסקא ט - שור או כשב ד"ה [ה] עמי מה) עולה ששיטת בית הלל נובעת מתפיסה עקרונית באשר לאופייה של קבלת עול מלכות שמיים:
"'ומה הלאיתיך' (מיכה ו', ג) - א"ר ברכיה (משל) למלך ששילח פרוז דוגמה שלו למדינה, מה עשו כל בני המדינה, נטלו אותה ועמדו על רגליהם ופרעו את ראשיהם וקראו אותה באימה וביראה ברתת ובזיע. כך אמר הקב"ה לישראל, בניי, הדה קרית שמע פרוז דוגמה שלי הוא, לא הטרחתי עליכם, לא אמרתי לכם שתהו קורין אותה לא עומדים על רגליכם ולא פורעים את ראשיכם, אלא 'בשבתך בביתך ובלכתך בדרך' וגו' (ז)".
מהמדרש עולה שהעובדה ש"כל אחד קורא כדרכו" באה ללמד שקבלת עול מלכות שמיים צריכה להיעשות לא מתוך ריחוק ופחד שאינם מאפשרים את המשך שגרת החיים אלא 'מתוך החיים'.