המשא שלפנינו עוסק בחורבנה של בבל ובמותו של מנהיגה בלשאצר. היינו מצפים לתגובות של שמחה על אובדן הרשעים, אולם הנביא מבטא צער רב, בהלה ותוגה. מה הביא אותו להרגיש כך?
בבל נזכרת פעמיים במשאותיו של ישעיה על העמים. הפעם הראשונה היתה בפרקים י"ג-י"ד, אולם, כבר הערנו שם כי לא ברור לגמרי אם המשא מוסב רק על ממלכת בבל או שמא גם על ממלכות נוספות, ביניהן אשור שנזכרת בו לקראת סופו.
הפעם השניה, הלוא היא בפרקנו בו מתבשר הנביא כי בבל נפלה לבסוף. לשם מה יש צורך בשני משאות ביחס לבבל ומה מוסיף משא זה על קודמו?
זאת ועוד, תגובתו של הנביא לבשורה על נפילת בבל היא מפתיעה ביותר. הנביא מתאר כיצד מלאו מתניו חלחלה וכיצד נבהל לראות את כל המעשה. מה הבהיל כל כך את הנביא והלוא מדובר בבבל אויבת ישראל שאף פעלה לחורבן הבית?
נראה ששתי השאלות מתורצות באחת. בנבואה שלפנינו לא מדובר על חורבן הממלכה עצמה אלא על הריגת מלכה, בלשאצר. כך יש המפרשים את הביטוי "הבוגד בוגד והשודד שודד" (ב). כלומר, בלשאצר שהיה בוגד ופעל רעות נבגד על ידי אחרים אשר גרמו למותו בדרך ערמה. הנביא ישעיה מצר לא על חורבנה של בבל אלא על הדרך הקלוקלת בה העולם התנהל עד כה ועל כך שדרך זו ממשיכה ופועלת בעולם.
ישנם רשעים שפועלים בדרכי רשעה ומשליכים הרס וחורבן על כל הסובב אותם וגם הם נעלמים מן העולם בדרך מקולקלת בלא תיקון של השורש ומבלי שיתרבה הטוב בעולם. המציאות של החסרון הזה בעולם היא שהטרידה את הנביא והיא זו שציערה אותו ביותר.