ישעיהו מגיב לתפיסות המקובעות של העם, ומציג בפניהם שני תרחישים שונים בהם מתהפכים היוצרות והמציאות משנה את פניה - לטובה או לרעה. המסר הוא אחד: לא הכל כפי שהוא נראה.
שתי הנבואות המופיעות בפרקנו לכאורה מדברות על שתי תקופות שונות בעתיד עם ישראל: הראשונה (א-ח) מדברת על העמדת מלכות צדק על ישראל, בעוד והשנייה מדברת על החורבן (ט-כ).
אך החידושים בנבואות אלו דומים מאוד: בראשונה, ישעיהו אומר כי סוף סוף תהיה לעם מלכות צדק, ויעשו משפט ראוי לרשעים, שעד כה היה מקובל שהם טובים. ה"נבל" וה"רמאי" סוף סוף יוכרו כפי שהם ראויים, וכל העם יבין מה גזר דינם - "לֹא־יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ׃" (ה)
בשנייה, החורבן מובא מנקודת המבט מלאת-החרדה של "הנשים השאננות" וה"בנות הבוטחות" (ט). ישעיהו מתאר כיצד הארץ תושמד - ארמון המלך ינטש, העיר תעזב והמבצרים יחרבו, בעוד שגם רגשי העם עצמו ישתנו באופן דרסטי - "חִרְדוּ שַׁאֲנַנּוֹת רְגָזָה בֹּטְחוֹת פְּשֹׁטָה וְעֹרָה וַחֲגוֹרָה עַל־חֲלָצָיִם׃" (יא)
ישעיהו מראה פה שני מקרים שונים, שניהם מובילים למציאות חדשה ולא מוכרת אצל העם. דרך שילוב נבואות אלו, הוא מגיב למצב הנוכחי של העם, המקבלים את ההווה כבטוח ואינו ניתן לשינוי. ישעיהו טוען לעומתם: לא הכל כפי שהוא נראה. גם ההווה ישתנה ויראה טוב יותר, וגם זמנים טובים יכולים להשתנות למצב נורא הרבה יותר.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער