לאחר שתוארו בפירוט כיבושי יוסף ויהודה מופיעה תוכחה של יהושע לשאר השבטים על כך שלא חלקו עדיין את הארץ. מדוע באמת התרפו השבטים מלעשות זאת? מה מנע מהם לרשת את הארץ?
לאחר הכניסה המרשימה של ישראל לארץ כנען והכיבושים המזהירים ביריחו, בעי, מול מלכי הצפון ומול מלכי הדרום, היינו מצפים לראות את השבטים מזדרזים לתפוס את מקומם בארץ כל אחד בנחלתו שלו. אולם לא כך הם פני הדברים.
תחילה מתוארים שבט יהודה ושבט יוסף שנוחלים בנחלתם ואף משלימים וכובשים את מה שעוד נותר להם להאבק עליו. שניהם באמת מייצגים את השבטים שמהם יצאו כוחות ההנהגה של ישראל וגם לעתיד לבוא את שני המשיחים: משיח בן דוד ומשיח בן יוסף.
אולם, לאחר מכן נאמר כי כולם נאספו שילה והארץ נכבשה לפניהם (י"ח, א). מה עם יתר השבטים? מסתבר שהם העדיפו להישאר במחנה החדש בשילה ולא לרדת לנחלתם. משום כך נדרש יהושע להוכיחם למען ילכו לכבוש את נחלתם הפרטית. מה היו הסיבות להשתהותם של השבטים בירושת הארץ?
הסיבה האחת היא כי היה להם יותר נוח להישאר סמוך למחנה בשילה ליד המשכן כפי שהיו רגילים עד כה במדבר מאשר להתרחק לקצה הארץ ולעלות לרגל רק בחגים. על כן הנביא מדגיש שהקימו את המשכן בשילה ונקהלו לשם כל קהל עדת ישראל (י"ח, א).
הסיבה השניה היא כי היה חשש בליבם כי לא יוכלו להלחם לבדם כנגד האויבים המקומיים בנחלתם. עד כה נלחמו כעם שלם עם ארון הברית וממילא הצליח ה' בידם אולם כעת יאלצו להפעיל את כישוריהם המלחמתיים בכוחות עצמם ומי ערב לכך שיצליחו. משום כך מבטיחם יהושע כי ה' הוא שנותן להם את הארץ ואין להם מה לחשוש. הנביא אף מעיד בתום התהליך: "ויתן ה' לישראל את כל הארץ... וירשוה וישבו בה. וינח ה' להם מסביב ככל אשר נשבע לאבותם ולא עמד איש בפניהם מכל אויביהם" (כ"א, מא-מב).