"וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן" (ויקרא כ', ב)
הנותן מזרעו למולך מאמין, שמשפחתו של אדם - ובייחוד ילדיו - משועבדים לכוחו העוור של הגורל;
כוח זה שולט במקריות עוורת, והוא עוין את הצלחת האדם;
משום כך יש להפקיר לו חלק מהילדים - כדי לקיים את השאר.
בהקריב האדם את היקר לו ביותר - את בנו - הרי הוא מודה בכוחו של הגורל ומגדף את ה';
יחד עם זה הוא כופר בקדושת הבנים, שהם חלק ה' ונחלתו;
הוא מכחיש שהם "זרע" אדם - הנועד לגדול תחת השגחת ה' וייעודו.
ובכך כפר גם ביסוד המוסרי של חיי המין.
ולפיכך עונש המוות על חטא זה פותח את עונשן של עריות.
נתינה מזרעו למולך - ברעיונה היסודי - היא עבודה זרה וגילוי עריות כאחד.
רש"ר הירש - ר' שמשון רפאל הירש חי בגרמניה בין השנים 1808-1888. עמד בראש המאבק ברפורמים, ועם זאת דגל במודרניזציה, בגישת "תורה עם דרך ארץ". כתב ספרים רבים וביניהם פרושו לתורה.