ישעיה מנבא כי הגויים עתידים להיות החקלאים ורועי הצאן של עם ישראל. כיצד דבר זה מסתדר עם העובדה כי יש עניין דווקא בעבודה עברית כפי שאף מבואר בתורה?
לאחרונה ישנה התעוררות מאוד גדולה בעניין עבודה עברית. רבים סבורים כי יש לעודד יהודים שיעבדו בכל עבודות הקרקע כחקלאות, רעיית צאן ובניין. בנוסף לכך, ישנו רצון מאוד גדול להביא לכך שמעסיקים יעסיקו יהודים בכל מקצועות השירות ויתנו להם עדיפות על פני פועלים נכרים.
מקור הדברים הוא מן התורה: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ" (ויקרא כ"ה, יד). חז"ל דורשים במדרש התנאים בספרא כי כאשר עושים משא ומתן יש להעדיף לעשותו עם יהודים על פני אחרים. כך גם ביחס להעסקת פועלים יש להקדים פועלים יהודים לאחרים.
עניין חשוב יש בכך והוא קיום מצוות ישוב הארץ שהרי ארץ ישראל נקנית ביגיעת כפיים, ורבים כבר אמרו כי בניין הארץ ועיבוד האדמה שלה היא מצווה חשובה ויש בה ערך עצום.
יחד עם זאת עולה כאן מדברי הנביא, לכאורה, תמונה הפוכה. הנביא מנבא כי הגאולה תהיה מלווה בהקמת החורבות משממונן ונתינת פאר תחת אפר, וכי במקום שעם ישראל יעסקו בעבודות כפיים מייגעות ומתישות יעמדו זרים וירעו צאנם והגויים יהיו האיכרים והכורמים.
נראה כי עיקר העניין הוא בכך שהקב"ה מייעד לעם ישראל עתיד אחר, גבוה יותר, כממלכת כהנים וגוי קדוש. עליהם יהיה לעסוק בתורה וללמד את האנושות דרכי מוסר. ולשם כך ידרשו לפעול במלוא העוז. אמנם גם בתחום של פיתוח העולם הפיזי יהיה בכוחם להוביל ולהנהיג אך לא בהכרח לעשות את העבודה הפיזית הקשה.