סמליות ההשתחוייה שבע פעמים

ההשתחוויה שבע פעמים מופיעה במקורות נוספים. בעיון זה ננסה להתחקות אחר סמליותה.

בחפירות שנעשו במצרים, בבירתו של המלך המצרי אח'נאתון שמלך באמצע המאה ה־14 לפנה"ס, נמצאו 380 תעודות בשפה האכדית ובכתב יתדות, הכוללות מכתבים שונים שנשלחו למלך מצרים, רובם ממושלי כנען. מכתבים אלה מכונים 'מכתבי אל עמארנה', על שם השבט הבדואי שבתחומו התגלו המכתבים. הפתיחה השכיחה באיגרות אלה היא: "אל המלך אדוני... כה דיבר... עבדך, שבע ושבעתיים אני נופל". או: "לרגלי המלך אדוני שבע פעמים ושבע פעמים נפלתי".

פתיחה זו מלמדת שהשתחוויה שבע פעמים הביעה כניעה של אדם נחות דרגה כלפי מי שמעמדו רם יותר. מכיוון שכותבי האיגרות לא יכלו להשתחוות בפועל בפני מלך מצרים, הם ביטאו את נאמנותם וכניעתם במכתב בלשון זו. אם כן, אכן מדובר בדרך המקובלת בתקופת האבות ובתקופות מאוחרות יותר להביע נאמנות. תיאור המפגש של יעקב ועשו המסופר בפרשתנו הוא אחת הראיות אפוא לאמינותו של ספר בראשית.

למעשה, גם נוסח פניית יעקב אל עשו ("כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב..." - ל"ב, ה) מזכיר את הפנייה במכתבי אל עמארנה, שם מכונה מלך מצרים "אדוני" ואילו הפונה מכנה עצמו "עבד". נוסח דומה נמצא גם במכתבי מארי, עיר ממלכה חשובה במאה ה17-18 לפנה"ס הסמוכה לנהר הפרת שבצפון סוריה: "אל אדוני אמור כה (אמר) פלוני עבדך". אמנם, שלא כמו במכתבי אל עמארנה לא מופיע במכתבי מארי הביטוי "שבע פעמים נפלתי".

רמז מסוים לשינוי בדפוסי הבעת כניעה ניתן למצוא בראשית תקופת המלוכה, אז הסתפקו רק בשלוש השתחוויות במקום בשבע: "הַנַּעַר בָּא וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב וַיִּפֹּל לְאַפָּיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים" (שמואל א כ', מא).

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך 'פרשת דרכים: מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע' בהוצאת מגיד 2014
לרכישת הספר