סירוב פקודה

ספר יונה מתאר לנו מציאות מורכבת: נביא שמתנגד לצו ה' מסיבות אידיאולוגיות.

על סירוב לנבואה הוזהרו הנביאים כבר בתורה:

"נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצונו. והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרש מעמו" (דברים י"ח, יח-יט)

אומרת המשנה בסנהדרין: "אבל הכובש את נבואתו... מיתתן בידי שמים, שנאמר: "אנכי אדרש מעמו"" (משנה סנהדרין י"א ה)

זוהי אמנם עמדת התורה כלפי סירוב פקודה, אבל מה לגבי פקודה הנוגדת את ראייתו המוסרית של הנביא?

חז"ל מונים מספר סיבות לסירובו של יונה, כולן מתוך אידיאלים שעלולים היו להיפגע:

יונה לא רצה שחזרתם בתשובה של אנשי נינוה תקטרג על ישראל,

הוא לא רצה שאשור ינצלו בגלל מה שהם עתידים לעשות לישראל,

או שמחילה לחוטאים נראית היתה לו כ'דגל שחור'.

לכאורה היינו מצפים שזה לא ישנה - אצל הקב"ה פקודה היא פקודה. ומי בכלל יכול לומר שהמוסר שלו טוב יותר? אבל בכל זאת יונה 'שורד' את הסיפור. למרות שעקרונית ה' נפרע מ'מסרבי פקודה', אנו רואים שיונה מקבל הזדמנות לעשות תשובה.

נראה לי שניתן להסכים שיונה קיבל יחס שונה ממסרב פקודה רגיל בשל מניעיו.

נכון שאת דבר ה' צריך לקיים - אבל ניתן לקרוא תיגר ולהתווכח כפי שעושים איוב, אברהם, זכריה, ועוד... ולכן בחר ה' 'לדרש מעם יונה' בלמדו אותו את השיעור מחד אבל בחנינתו מנגד, לאחר ששב בתשובה וקיים את שליחותו.

ובכל זאת, יונה זכה למעין העונש המגיע לו - רעת התייבשות הקיקיון, ובהגיעו לסף מוות בחום המדבר.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנך, המהווה בית ללימוד תנך בידי הנוער