שתי נשים שונות זו מזו עומדות במרכזו של פרקנו. מדוע בוחר הכתוב להקביל בין שתי הנשים? ומדוע מזמינה כל אחת מהן את הפתיים?
פרקנו משווה בין אשת החכמה לאשת הכסילות ומשתמש באותם הביטויים כדי לתאר את שתיהן:
| אשת החכמה (א-ו) | אשת הכסילות (יג-יח) |
|
חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה |
אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה |
|
|
וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ עַל כִּסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת לִקְרֹא...
|
|
מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ
|
מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה וַחֲסַר לֵב וְאָמְרָה לּוֹ |
|
לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי
|
מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם |
|
עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה
|
וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ |
אשת הכסילות מסתירה את חטאיה: "מים גנובים - ימתקו ולחם סתרים - ינעם" (יז). כך שמי שמגיע אל אשת הכסילות "ולא ידע כי רפאים שם" (יח). הכתוב מקביל בכוונה בין שתי הנשים כדי להדגיש את הבלבול שיכול להיווצר אצל האדם המתארח. כך למעשה ההזמנה של שתי הנשים לסעודה מנוסחת בדיוק באותה צורה: "מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה (ו)חֲסַר לֵב (ו)אָמְרָה לּוֹ" (ד; טז)
האישה החכמה לא קוראת רק לאנשים החכמים אלא גם לאנשים הפתיים: "מי פתי יסר הנה!" (ד). בניגוד להזמנה של אשת הכסילות שמזמינה את הפתיים וחסרי הלב כי שם מקומם, אשת החכמה מבקשת מאותם האנשים שיעזבו את דרך הפתיים ויבואו לחיות בדרך החכמה: "עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה" (ו).