סיפור מות רחל כרוך בסיפור לידת בנימין. לכן, היחס לסיפור זה הוא אמביוולנטי. צער ושמחה משמשים בו בערבוביה.

 

"ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימין" (יח). 

ההתרכזות בגורלה המר של רחל אשר נפטרה בשעת לידתה, ונקברה בדרך, משכיח מאתנו שיש בו גם תחום מואר: בלידה זו נוסף למשפחתו של יעקב בן זקונים בריא ושלם - הבן השנים עשר. דבר זה איננו מובן מאליו: בלידה קשה שבה מתה היולדת, קורה לא אחת שאף התינוק שברחמה אינו זוכה לצאת חי לאוויר העולם.

דברי המיילדת "אל תיראי כי גם זה לך בן" (יז) מעודדים את רחל באמירה 'אל תיראי מן המוות הקרב - כי גם זה לך בן, שיצא חי ובריא לעולם כאשר התפללת'.

אולם האמת ניתנת להיאמר: עד כמה שמותה של יולדת קורע את הלב, ולמרות התוגה העמוקה שמעוררת לידתו של תינוק שלא יזכה להכיר את אמו – בכל זאת לידת תינוק חי, לְעולם היא בשורה טובה של צמיחת חיים חדשים ורעננים.  אף במובן המעשי –נחלקת תשומת הלב של הנוכחים באירוע כזה: לצד הצורך לטפל בקבורת האם קיים גם צורך מידי לטפל בצרכיו של בנה - התינוק החי הבוכה והדורש טיפול. צריך לחתלו ולסוך את בשרו - ויש למצוא לו מינקת...

אולם בזאת לא מיצינו את המיוחד בסיפורנו. לידת בנימין לא הייתה כלידת שאר בניו של יעקב. כל שאר בניו של יעקב נולדו בפרק זמן קצר ביותר, בעת שהותו בחרן. שנים רבות עברו (שש השנים האחרונות לישיבתו בחרן, והשנים שעברו מאז שב לארץ כנען), ולמשפחתו לא נוסף עוד בן. והנה הרתה רחל, והיא עומדת ללדת לו בן זקונים, אח ליוסף, שיהיה אחרון בניו לאחר הפסקה ארוכה. אך העיקר הוא בכך שבן זה יהיה היחיד שנולד בארץ כנען. לידתו הצפויה מעוררת תקוות גדולות של צמיחה והתרחבות של בית יעקב בארץ ייעודם, כפי שהובטח לו על ידי ה'.

תקוות אלו לא נתבדו בלידת הבן הזה - הרי הוא נולד חי ובריא - אולם הן נמהלו בעצב רב על מות אמו. אבל ושמחה המעורבים זה בזה, פרק חיים שתמו המצמיח מתוכו פרק חיים רעננים הבוקעים לעולם - הם שיוצרים תגובה נפשית מורכבת, שהשתיקה מהווה לה ביטוי. הסדק היחיד שדרכו ניתן להציץ אל אותה מורכבות בנפשו של יעקב הוא בקריאת שמו של הילד - בן אוני או בנימין. 

 

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון