סיפור השונמית והנבואה לחזאל

חלוקת הפרק:
1. פס' א-ו: האישה השונמית, גחזי והמלך
2. פס' ז-טו: אלישע וחזאל
3. פס' טז-כד: מלכות יהורם בן יהושפט
4. פס' כה-כט: יורם בן אחאב והמלחמה בארם
 
1. פס' א-ו: האישה השונמית, גחזי והמלך

א. הפניה של אלישע דווקא אל האישה השונמית מלמדת על האחריות שהוא חש כלפיה, מן הסתם גם לאור ההתרחשות סביב מותו של הילד בפרק ד' והחייאתו על ידי אלישע. כאשר היא חוזרת היא מגלה את מעשה הגזלה והיא פונה למלך. היינו יכולים לצפות שתפנה אל אלישע, במיוחד לאור העובדה שהוא זה שייעץ לה לעזוב, אולם השונמית, בהתאם לאופייה עליו למדנו בפרק ד' ובניגוד לשאר הדמויות הפוגשות באלישע, אינה רואה בנביא מקור ישועה אלא מקור סמכות. הייחודיות של דמותה בולטת גם לאור התיאור של גחזי והמלך העוסקים במופתים שעשה הנביא.

ב. יש להוסיף, אומנם, שעצם העצה של אלישע והעובדה שהיא הלכה לגור בארץ פלשתים נראית קצת בעייתית. העזיבה לארץ נכרית בשל הרעב (סיפור המזכיר, כמובן, את ראשיתה של מגילת רות) יכולה להתפרש באופן שלילי אלא שהכתוב כאן, לכאורה, אינו רומז לביקורת כל שהיא כלפי המעשה.

2. פס' ז-טו: אלישע וחזאל

א. על הרקע להגעתו של אלישע לדמשק ונבואתו לחזאל כבר קראנו במלכים א י"ט, טו (אם כי שם הציווי של ה' היה לאליהו שכנראה 'העביר' את המשימה לאלישע).

ב. תשובתו של אלישע בפסוק י דורשת כמובן הסבר ופרשנות. לפי הכתיב פסוק י מובן אולם הדברים עומדים בסתירה למה שמסר חזאל למלך בפסוק יד (אם כי יתכן שלא אמר לו את האמת). לפי הקרי ('לו') בפסוק י עצמו ישנה סתירה מינה וביה. יש פרשנים (כגון המלבי"ם) שהציעו שאלישע אומר לו שאמנם יחיה מחולי זה אך ימות בצורה אחרת, כאשר בפועל חזאל רצח אותו.

ג. אם אכן מפרשים את פסוק טו כמעשה של רצח הרי שיש כאן תהליך פסיכולוגי מעניין אותו עובר חזאל. בתחילה הוא אינו מסוגל להכיל את דבריו של אלישע שהוא ימלוך אחרי בן הדד (יג-יד), אך לבסוף 'מתלהב' מהרעיון ופועל באופן אקטיבי לקדם את העניין.

ד. פס' יא-יב - מהי המשמעות של בכי אלישע בפני חזאל, האם הוא משפר במשהו את העתיד השחור עליו הוא מנבא? בפרק י"ג בפס' ג-ה ובפס' כב-כה, הכתוב מלמד על הלחץ של חזאל על ישראל ומוסיף שה' ריחם על ישראל והושיע אותם.

4. פס' כה-כט: יורם בן אחאב והמלחמה בארם

הפסוקים האחרונים כאן הם רקע ופתיחה למסופר בפרק הבא על משיחת יהוא.