שלושת העניינים המוזכרים בפרק יד, נזכרים גם בספר שמואל ב, אך שם הם מופיעים לפני סיפור העלאת הארון לירושלים, ואילו כאן הם מופיעים באמצע הסיפור: לאחר ההעלאה הראשונה, ולפני ההעלאה השניה.
פס' א-ב: חירם מלך צור בונה בית ארזים לדוד
לפרשה זו פרשה מקבילה בשמואל ב (ה', יא-יב) אלא ששם נסמכה לפרשת כיבוש ירושלים, ואילו כאן נסמכה לפרשת העלאת הארון. פרשת העלאת הארון נקטעה כאן, והמשכה יבוא להלן בפרק ט"ו. שינוי סדר הפרשות בא כדי להקדים את סיפורי המעשים שעשה דוד לשם מציאת מנוחה לארון ה', לפני בנין ביתו של דוד.
פס' ג-ז: שמות הבנים הילודים לדוד בירושלים
שמות בני דוד שנולדו לו בירושלים כבר נתפרשו לעיל, ביחוסי בית דוד (ג', ה-ט) ושם פרשנו גם ענין שמותיהם, ומתוך חיבתה של פרשה זו חזרו הכתובים וכפלוה. לפרשה זו מקבילה בשמואל ב (ה', יג-טז) אלא ששם הוא מונה שמות אחד עשר בנים וכאן מונה שלושה עשר. (ראה הסבר בפרוש דעת מקרא לפרק ג' פס' ה-ט)
פס' ח-יז: מלחמות דוד עם הפלשתים
מהמעשים הקודמים (בניית בית המלך והולדת בניו) למד דוד "כי הכינו ה' למלך על ישראל כי נשאת למעלה מלכותו בעבור עמו ישראל" (ב). פרשתנו פותחת בשתי המלחמות שלחם דוד בפלשתים בסביבת ירושלים, לאחר שנמשח למלך על כל ישראל. במלחמות אלה דקדק דוד ועשה "כאשר צוהו האלקים" (טז) למרות הסכנה הצבאית שבדבר, ולפיכך "פרץ אלקים" את אויביו לפניו "כפרץ מים" (יא), ונתן פחדו על כל הגויים (יז) מכאן למד דוד שלא הארון ממית אלא החטא ממית, ולפיכך החליט לתקן את כל העיוותים שעיוותו בהעלאה הראשונה.
נערך ע"י צוות אתר התנך
מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים א עמ' שג-שו