כולנו זוכרים את השעבוד הקשה ששעבדו המצרים את עם ישראל. אולם כאן אנו נתקלים בנבואה מתמיהה לפיה המצרים יעבדו את ה' ויתפללו אליו. מה פשר המעבר הקיצוני שיתרחש באופי ההתנהלות המצרית?
משא מצרים הוא מפתיע ביותר. הנביא מנבא נבואה לפיה מצרים תשוב בתשובה אל ה'. המצרים יבנו מזבח במרכז ארצם לה' עליו הם יקריבו קורבנות וישלמו את נדריהם. תשובתם תהיה כה עמוקה עד אשר הם יִקראו בפי ה' "ברוך עמי מצרים" (כה). כינוי שלא ניתן אלא לעם ישראל, עמו של הקב"ה.
איך מיישבים את התיאור המזהיר הזה עם התיאור הנורא של השעבוד הקשה של עם ישראל במצרים והגזירות הנוראיות על זריקת הילדים ליאור והריגתם? כיצד תיאור זה מתיישב עם קשיות העורף של פרעה שלא רוצה לשלח את ישראל למרות צו ה' ועם זלזולו המופגן במשה ואהרן ובאלוקי ישראל עד אשר הוא אומר "מי ה' אשר אשמע בקולו?" (שמות ה', ב) ומוסיף ומתרברב "לי יאורי ואני עשיתני" (יחזקאל כ"ט, ג).
לכאורה אפשר היה לתלות הכל ברשעותו של פרעה אשר בנבואה שלפנינו מוחלף במלך אחר שישלוט במצרים וישנה את הכל. כך גם יש המפרשים שמדובר על תרהקה מלך כוש (לקמן ל"ז, ט) או על אסר חדון מלך אשור. אולם, דומה שהנביא מבאר זאת בדרך אחרת לאור השוואתו את מצרים לאשור בסוף הנבואה (י"ט, כד-כה).
למצרים היתה שליחות חשובה בהסטוריה של עם ישראל בדומה לאשור. היה עליהם לשעבד את ישראל על מנת לצרף אותם ולהוציא מתוכם את עם ישראל שיבשר את בשורת האמונה בה' בעולם. לצורך כך גם נדרשו עשר המכות וקריעת ים סוף ועל כן הקשה ה' את ליבם.
כעת השליחות מתחלפת ועם ישראל הופך להיות החוט המקשר ביניהם לה' והמפיץ את האמונה בה' כחלק מייעודו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. ערוות מצרים מתגלה באופן מבוזה לעיני כל (פרק כ') ובכך היא נטהרת מן התועבות שהתגאתה בהן.
תהליך דומה יקרה גם לממלכת אשור אשר משמשת כידו הקשה של הקב"ה בהענשת ממלכת ישראל שהרבתה לחטוא. אולם, בסופו של דבר יהפכו ישראל לחוט המקשר ביניהם לה' ויביאו אף אותם לידי תיקון ותשובה.