סוגיית המים בישראל

ישנו פער קשה מאוד להאזנה בין מה שאנו קוראים בפרקנו, לבין מה שאנו חווים על בשרנו, ונחשפים בכל יום למציאות המרה. התורה מציירת את ארץ ישראל כארץ רוויית מים: "כִּי ד' אֱ-לֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר" (ז). לעומת זאת, מציאות ימינו מלמדת כי ארץ ישראל, כמו העולם כולו, הופכת להיות שחונה יותר ויותר. כיצד מצמצמים אפוא את הפער בין ההבטחה למים לבין המציאות המרה?
כמו בכל עניין, אנו חייבים לפעול בשני מישורים. המישור האחד הוא זה שאנו קוראים עליו בפרק י"א. אנו מאמינים באמונה שלמה כי חלק בלתי נפרד מהתנהלות העולם ושלומו נעשית מכוח קיום המצוות, נאמנות לדבר ה' והליכה בדרכיו. אנו שבים ואומרים פעמיים ביום כי ריבונו של עולם הוא מקור השפע, וכי הוא לימד אותנו בתורתו שהשמיים מגיבים גם לעולמנו הרוחני והקדושתי. הקריאה הגדולה לתשובה כוללת בתוכה אמונה עמוקה כי חלק מפתרון בעיות העולם נעשית במישור שהוא מעל לראציונליות: מישור האמונה והדביקות.
המישור השני הוא המישור המעשי. הדרך המיוחדת בה ברא הקב"ה את העולם הותירה מקום נרחב לפעולות האדם ומעשיו. ואכן, יש בידינו לעשות הרבה מאוד במישור שמירת המים בארץ ישראל. חלק הארי של שמירה זו מוטל על הקצאת המשאבים של המדינה, שימור איכות המים, פיתוח מקורות מים חלופיים, שימוש במי קולחין ועוד ועוד.
יש לראות בעקרונות החיסכון במים הלכות של ממש, הנובעות הן מדיני פיקוח נפש, הן מדיני "בל תשחית", הן מדיני דרבנן שאנו מכירים במקומות שונים בש"ס והנוגעים לשמירת הסביבה, והן חלק בלתי נפרד מהאחריות לעולם שהוטלה על האדם עם בריאתו כ"צלם א-לוהים". הלכות אלה יורדות כדרכה של ההלכה לפרטי הפרטים, המצרפים ליטרים בודדים לחשבון גדול, ומחייבים את כל הנאמן לדבר אלוקים לשמור על המשאב היקר הזה כדי להמשיך ולחיות בטובה של ארץ ישראל.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול