סבלנות

"הַבֵּט שָׁמַיִם וּרְאֵה וְשׁוּר שְׁחָקִים גָּבְהוּ מִמֶּךָּ: אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה תַּעֲשֶׂה לּוֹ: אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֶּן לוֹ אוֹ מַה מִיָּדְךָ יִקָּח: לְאִישׁ כָּמוֹךָ רִשְׁעֶךָ וּלְבֶן אָדָם צִדְקָתֶךָ" (ה-ח)

במענה זה דן אליהוא בעצם גישתו של איוב כלפי הקב"ה, בדין הצדק שדרש ובזכותו לטעון את טענותיו משוחרר מכל פחד מגדלות ה'. הוא דן בעצם טענתו של איוב הרואה את הקב"ה כבעל דין רגיל בעל אינטרסים ונגיעות משפטיות אישיות.

המבט לשמים הבלתי מוגבלים בגובהם וברוחבם אמור לתת את התחושה, שרוכב שמים שבגאוותו שחקים אינו מוגבל ואינו זקוק לדבר. ממילא אין לו אינטרסים ונגיעות, והוא אינו בעל הדין במשפט כפי שטען איוב, אלא הוא עצמו השופט, הנקי מכל פניות.

אליהוא ממשיך וטוען כלפי טענתו של איוב, שהקב"ה אינו מקשיב לו, שהוא עצמו אינו חש בנוכחותו של הקב"ה לידו בעת צרתו:

"אַךְ שָׁוְא לֹא יִשְׁמַע אֵל וְשַׁדַּי לֹא יְשׁוּרֶנָּה: אַף כִּי תֹאמַר לֹא תְשׁוּרֶנּוּ דִּין לְפָנָיו וּתְחוֹלֵל לוֹ" (יג-יד)

הקב"ה שומע ומקשיב לטענותיו של האדם הנידון. אם נראה לאדם שהקב"ה אינו מגיב, אין זה אומר שהוא אינו שומע. יש להרצות את הטענות לפניו ולהמתין לתגובתו. הוא אינו מגיב בשעה שאנו דורשים את תגובתו, אלא בשעה הנראית לו מתאימה. כוח הבנוי מסבלנות ואמונה הוא המתבקש בעת שאדם זקוק לתגובתו של הקב"ה, והיא עתידה להיגלות.