נחום משתמש בביטוי "א-ל קנוא ונוקם" ובביטוי "ארך אפים" באופן שונה מהמקובל במקרא ובדברי הנביאים, כדי לתאר את נקמת ה' באשור, שמלחמתם היתה מכוונת כנגד ה'.
הנביא נחום מתחיל את נבואתו בהכרזה כי ה' הוא "אל קנוא ונוקם" (ב), ועובר לביטוי "ארך אפים וגדול כח ונקה לא ינקה" (ג).
פירוש הפסוקים נראה פשוט וברור: נחום מתאר את דרכי הענישה של ה', והוא מתאר אותם בשני פנים: א-ל קנוא ונוקם מצד אחד, וארך אפים שאינו מאריך אפיים - מצד שני. אבל יש בביטויים אלה משהו יוצא דופן בספר נחום, וננסה לברר אותם.
הביטוי "א-ל קנוא" מופיע במקרא שבע פעמים. בשש מהן, מתייחס הביטוי לתגובת ה' לעבודת אלילים. רק במקום אחד, בפרקנו, מתייחס הביטוי "אל קנוא" לעבירות אחרות, ולעם אחר. אם כן, שינה הנביא נחום את מטבע הלשון הרווח במקרא, והחליף אותו. הוא מתאר את הביטוי "א-ל קנוא" כמתייחס לנקמת ה' מאשור, ולא לנקמת ה' מעובדי אלילים.
זאת ועוד: הביטוי "ארך אפים.. ונקה לא ינקה" שייך בספר שמות לביטוי העונש: למרות שהוא ארך אפים לא ינקה. אבל בדברי הנביאים שינה הביטוי את משמעותו, ובכל מקומות הופעתו מתאר הביטוי דווקא סליחה. לדוגמה: ביואל פרק ב' פס' יג נאמר: "וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה". גם יונה הנביא משתמש בביטוי דומה.
אם כן, צריכים אנו להבין מה טעם משנה נחום דרכי ביטוי מקובלים, והופך אותם על פיהם: את הביטוי "אל קנוא" מפרש הוא על סנחריב, ולא על עוזבי ה', ואת הביטוי "ארך אפים" מפרש כפירושו בתורה, ולא כפירושו בדברי הנביאים הרואים בו תיאור של מידת רחמים.
דומה כי פתרון לשאלות אלה ניתן למצוא בדברי המדרש, הרואה במלחמת סנחריב בישראל, מלחמה באלקי ישראל. ואם כך הם הדברים, הרי שנחום משתמש בביטויים הראויים: בדרכי הנהגת הבורא כלפי הנלחמים בו. וכך דברי המדרש (אליהו רבה (איש שלום) פרשה ח'):
כיוצא בדבר אתה אומר אל סנחריב מלך אשור, שנתקנא ונתנקם בהן בישראל, והקב"ה נתקנא ונתנקם בו ובמחנהו, בקנאה ובנקמה בעלילה ובגאווה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת