נקיות כפיים קודמת לקורבנות

המדרש אומר:  "זאת תורת העולה. אמר הקדוש ברוך הוא קיימו מה שכתיב למעלה מן הענין, ואחר כך ו"זאת תורת העולה" (ויקרא ו', ב), למה? "כי אני ה' אהב משפט שונא גזל בעולה" (ישעיה ס"א, ח), אפילו בעולה. מה כתיב למעלה מן הענין? "והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל" (ויקרא ה', כג), ואחר כך "זאת תורת העולה" (שם ו', ב), אם בקשת להקריב קרבן לא תגזול לאדם כלום, למה? "כי אני ה' אהב משפט שונא גזל בעולה", ואימתי אתה מעלה עולה ואני מקבלה? כשתנקה כפיך מן הגזל" (תנחומא פרשת צו סימן ב).

במאבק נגד השחיתות לא ניתן להסתפק בהפניית האצבע כלפי ה"אחרים" - השלטון, התנועות האחרות וכדו'. אמנם הפניית אצבע זו היא לעיתים נכונה ומוצדקת, שכן לשלטון קל יותר להיות מושחת שהרי האמצעים בידו, ולא זו בלבד אלא ששחיתותו חמורה בהרבה, שכן היא משפיעה על טיב ההכרעות המתקבלות לא בשל מהות העניין אלא בשל קרבתם של מקבלי ההחלטות לרווחים האישיים שלהם. הדבר החמור ביותר הוא העובדה שהשלטון מקרין כלפי מטה: בשעה שהולך ומתגלה כי רבדי השלטון מושחתים מתיר האדם הרגיל לעצמו לסטות מדרך היושר ולאמץ לו דרך של עושק וגזל, שכן "כולם מושחתים" - ואם כן למה לי להיות הסוטה מהדרך המקובלת והמשלם מחיר יקר על כך, מוטב לי לצעוד בדרך המקובלת ולנהוג כמנהג המדינה.

אולם לא ניתן להסתפק בכך, והתביעה לניקיון הכפיים אסור לה שתצטמצם בגבולות התביעה מה"אחרים" בלבד. המדרש מלמד אותנו כי היא צריכה להיות תנאי מוקדם ובלתי מתפשר לעבודת ה'. דברים דומים אמר דוד המלך בפסוקים המוכרים כל כך: "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו?" (תהלים כ"ד, ג) ותשובתו לא החלה בהלכות טבילה ואיסור עשיית הר הבית קפנדריא, כי אם במילים "נקי כפיים ובר לבב" (שם). מדובר בסדר קפדני מאוד ביחס לתורה עצמה: הקדמת נקיות הכפיים וברות הלבב לפני כל עלייה להר ה'.

עמדה זו צריכה להיות חלק מתפיסת עולמנו הן בשעה שאנו עוסקים בעניינים לאומיים, והן בשעה שאנו עוסקים בדמות עבודת ה' הפרטית שלנו. כשאנו מדברים על מדינה יהודית ועל זהותה היהודית של המדינה אף אנו צריכים לבנות את סדר עולמנו בדרך זו. אין כל ספק כי זהות יהודית צריכה לבוא לידי ביטוי ברשות הרבים בלוח שנה יהודי ובשמירת שבת, בנקיות אפשרית של מודעות הפרסומת, בכשרות במוסדות ציבוריים ובעוד עניינים הבאים לידי ביטוי בכל דיון בשאלות דת ומדינה. ברם אנו חייבים לצרף עצמנו לכל מהלך שיביא לנקיות כפיים ולטוהר שלטוני כבניית התשתית למדינה יהודית שאנו חותרים אליה. הדבר נכון גם במישור הפרטי, ודווקא המבקש להתקרב לריבונו של עולם ולדבוק בו חייב להשתית קירבה זו על חתירה בלתי מתפשרת לנקיות כפיו - לא רק במישור הממוני, כי אם גם ליושר דיבורו, לאי חנפנותו, ולזהירות שלא לנעוץ שיניים משוננות ולשון חדה כתער באחרים.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול