נקודת התורפה של אבשלום

לאחר שהתפלל לה' שיצילנו מעצת אחיתופל, זכה דוד למעין תשובה משמים: הופעתו של רעו חושי הארכי. דוד ביקש מחושי שלא יתלווה אליו, אלא ישוב לירושלים ויסכל את עצת אחיתופל (ט"ו). הייתה זו משימה מורכבת, כי לשם כך היה על חושי לרכוש את אמונו של אבשלום ולשכנעו שאכן עבר למחנהו, ולא נותר נאמן לדוד.
חושי מכריז הכרזת נאמנות ברורה: הוא מכנה את אבשלום פעמיים "המלך". בתגובה, אבשלום מטיח בפני חושי פעמיים כי היה אמור לשמור אמונים לדוד רעו. אבל חושי מרצה ברהיטות שני הסברים למעשיו.
ראשית, הוא רואה עצמו מחויב לתפקידו: תפקידו הוא להיות רע למלך, ואת זהותו של "המלך" קובעת בחירת ה' ובחירת העם. הסבר זה הוא במישור הערכי-עקרוני: חושי טוען ש"רע המלך" איננו תפקיד של נאמנות אישית אלא תפקיד מדיני-ממלכתי, וכי הוא יהיה רעו של כל מלך אשר יהיה.
שנית, אין הוא רואה באבשלום מורד זר, כי אם בנו ממשיכו של דוד. זהו הסבר במישור הרגשי: חושי מסביר מדוע אינו חש כי הוא בוגד בדוד. מבין השיטין מתחילה לבצבץ כבר כאן חכמתו של חושי. חושי עומד על חולשתו המרכזית של אבשלום: הצורך בכבוד והנכונות להתפתות לדברי חנופה. חושי מבליע בדבריו את ההנחה שה' בחר באבשלום. סביר להניח שהנחה זו מחניפה לאבשלום, ומקטינה את חשדו הטבעי בחושי. הסברו של חושי שאבשלום איננו מורד רגיל במלכות, כי אם בנו של המלך הקודם וממשיך דרכו – אף הוא נוח לאבשלום, שהרי אם כך הוא נתפס בעיני רעהו של דוד, על אחת כמה וכמה שכך יראה אותו גם העם.
משום כך לא דחה אבשלום את חושי, וחושי צולח את המבחן הראשון.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך 

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון