נפילתו של שמשון

פרשת שמשון מחולקת לשלושה חלקים: הקדשתו (י"ג), ישועתו (י"ד-ט"ו) ונפילתו (ט"ז). מעגל החיים הראשון של שמשון מסתיים בחתימה הקבועה לסיכום פרשת השופט "וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים עֶשְׂרִים שָׁנָה" (ט"ו, כ). אך אף על פי כן נמשך סיפורו של שמשון הלאה בפרקנו ומסיים באותה חתימה "וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה" (ט"ז, לא). חתימה זו מבדילה בין המעגלים מבחינה חיצונית והיא מציינת גם הבדל תוכני בין שתי הפרשיות.

כך אכן קובע רבי (סוטה דף ט.): "רבי אומר: תחלת קלקלו בעזה לפיכך לקה בעזה, דכתיב 'וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה' (ט"ז, א), לפיכך לקה בעזה דכתיב 'ויורידו אותו עזתה' (שם, כא)".

אין זה אותו שמשון. בחטיבה הראשונה מעשיו זרים ומשונים, אבל הוא מנסה לשלבם בסדר המקובל ולהעניק להם צביון מהוגן. שמשון נשא את התמנית לאשה לאחר שידוך מסודר במעמד הוריו. יש במהלכיו גם הגיון ותוכנית "כי תאנה הוא מבקש" (י"ד, ד). בחטיבה השנייה שמשון חדל לחפש קשר של קיימא עם בנות פלשתים ובכל זאת המשיך להיאחז בהן ולקלקל עמן, ומשום כך נפל.

אופי הקשרים עם הנשים משתנה. הקשר עם התמנית היה אישי, אבל שירת את מהלכיו של שמשון. נישואיו נכשלו על רקע המתח הלאומי בין ישראל לפלשתים. בחטיבה השנייה אין לקשרי שמשון עם נשי פלשתים משמעות לאומית, הם עומדים לעצמם, אין הם משרתים תכלית אלא הם ביטוי לתאוותו ואהבתו של שמשון בלבד.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז וענווה – עיונים ביהושע ושופטים', בהוצאת מדרשת הגולן