נס זוטא

במבט ראשון נראה כי הדברים הסתדרו כאן בסיפור השונמית, כמו אצל אלישע, בדרך נס, בדיוק בשעה שגיחזי סיפר על האשה ובנה הם הופיעו לפני המלך. לא רק 'נס' היה כאן, אלא אפילו 'נס בתוך נס' - צירוף מקרים מופלא הפגיש את גיחזי עם השונמית שוב יחד, בדיוק בשעה שהוא סיפר למלך על ניסה, ובדיוק בשעה שנזקקה לעזרת המלך.
לאמיתו של דבר כפל נס זה, אינו אלא נס מדומה. לא התרחש כאן שום דבר היוצא מגדר הטבע אלא זימון מקרים נדיר בלבד, ונס זה אינו דומה לשאר ניסי אלישע שבהם שינה את סדרי בראשית.
ולא עוד, אלא שהנס המתרחש בסיפור זה מיותר. המלך הזה העריץ את הנביא, ודי היה באיזכור שמו של הנביא כדי לפתור את בעייתה של האשה. אילו היא סיפרה לו שאלישע שלח אותה לגור בארץ פלשתים, מיד היה עומד לצידה. השונמית לא היתה צריכה 'נס' זוטא זה של גיחזי.
חכמים הרחיקו לכת עוד יותר ועשו את הנס ל"אנטי נס". לדבריהם לא היה כאן נס, ולא זומנו המקרים באופן זה אלא כדי לבלום את פיו של אותו רשע שלא יהיה מספר בנפלאותיו של הקב"ה (ילקוט שמעוני ב רל"ב). שאלת חשיבותו ומקומו של הנס הזה נשארת איפוא חידה הטעונה פתרון.
אפשר לראות בסיפור הזה אירוע סגור שאינו ארוג במסכת ניסי אלישע. ויתכן שיש בסיפור הפרטי הזה גם ביטוי ומשל לגאולת העם והארץ בכלל.
היציאה לגלות באה מאונס, אבל היוצאים מקווים למצוא בה חיים בעת שהארץ חרבה. בזמן הגלות מאבד העם את כל מה שהשיג בארץ, אבל הגלות אינה סוף פסוק, הקשר עם הארץ לא ניתק, וכאשר תבוא הישועה העם יחזור אל אדמתו. אז יקבל חזרה לא רק את כל אשר רכש בה בעבר, אלא גם "את כל תבואת השדה מיום עזבה את הארץ ועד עתה" (ו).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקדש מלך - עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן