נסיון עקידת יוסף

לאחר שמתבשר יעקב שיוסף חי, הוא מחליט לרדת למצרים. מיד אחר כך נאמר: "וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק" (א). מה טיבה של הקרבת זבחים זו? ומדוע מוזכר כאן דווקא "אָבִיו יִצְחָק"?

נראה שבדרכו למצרים, לפגישה שכל כך ציפה לה עם יוסף בנו, מתעורר הספק בלבו של יעקב, האם צורך זה מצדיק יציאה מן הארץ. ליצחק אביו, שאף הוא עמד בפני צורך לעזוב את הארץ, התגלה הקב"ה ואמר במפורש: "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה, שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (כ"ו, ב). מילים אלו שבות ומהדהדות באזני יעקב, בשעה שהוא עושה את דרכו דרומה. על כן, בבואו לבאר שבע, שהיא בקצה ארץ כנען, "רצה לדעת רצון האל, אם ימנענו כאשר מנע מאביו יצחק או לא, וזבח זבחים כדי שתבוא אליו הנבואה" (רד"ק).

ואכן, בניגוד לדברי ה' ל"אָבִיו יִצְחָק", כאן תגובתו של הקב"ה שונה לחלוטין: "אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם..." (ג-ד). ושוב מתבקשת השאלה: מדוע הקב"ה מאשר ליעקב, את שמנע מיצחק?

הבדל מרכזי קיים בין יצחק ליעקב: יצחק טרם הקים עַם. הוא ומשפחתו מתבקשים להישאר בארץ ישראל, לשכלל ולהוסיף על מעשי אברהם, ולהכין את הקרקע לקראת הדור הבא - דורו של יעקב. יעקב אכן זוכה לייסד עם - שנים עשר בנים, ההופכים בפרשתנו לשבעים נפש. כעת מגיעה זמנה של הנבואה שניתנה בברית בין הבתרים להתגשם: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם..." (ט"ו, יג-יד).

גדולתו של יעקב היא, שהוא לא הסיק מעצמו את מהלכי הקב"ה. נכון היה יעקב לוותר על הדבר שאותו רצה בכל מאודו, אם אך יתברר שאין הדבר לרצון לפני הקב"ה. כך עמד יעקב בנסיון 'עקידת יוסף'.
 
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'נקודת פתיחה', בהוצאת מכון צומת.