פרשת "כי תוליד בנים" מלמדת את עם ישראל שמצד אחד הגלות היא אפשרות מעשית והישיבה בארץ תלויה במעשיהם אך מצד שני גם הגלות אינה סוף פסוק והיא אינה מסמלת ניתוק מוחלט מהקב"ה. כשם שהגלות אפשרית כך גם התיקון והגאולה הם תרחיש אפשרי.
פרשת "כִּי תוֹלִיד בָּנִים" עוסקת בחלקה הראשון (ד', כה-ל) בשני תרחישים הצפויים לעתיד – גלות וגאולה. דומה, שבדברים אלו מבקש משה להוציא מידי מחשבה אחרת של בני ישראל, לגבי שני התרחישים הצפויים.
תחילה, משה מזהיר את בני ישראל: "כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם... וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ. הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם... כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ... וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם בעַמִּים..." (כה-כז).
נראה, שבאופן מיוחד מתייחס משה למציאות של "וְנוֹשַׁנְתֶּם". לאחר שעם ישראל ישהה בארץ ישראל במשך תקופה ארוכה, הוא עלול לחשוב שישיבתו בארץ היא מובטחת ונצחית, ואינה תלויה בהליכתו בדרך ה'. ואכן, בתקופת הבית הראשון הִתְאַמַּתָּ חשש זה, ולא פעם העלו בני ישראל את הטענה שהגלות אינה אופציה סבירה. כך, למשל, אל מול דברי הנביא – "וְהֶעָרִים הַנּוֹשָׁבוֹת תֶּחֱרַבְנָה וְהָאָרֶץ שְׁמָמָה תִהְיֶה" (יחזקאל י"ב, כ), הגיב העם בזלזול – "יַאַרְכוּ הַיָּמִים וְאָבַד כָּל חָזוֹן" (שם, כב). חשוב אפוא היה למשה להדגיש לבני ישראל, כי הגלות היא אופציה ריאלית, ועם ישראל נדרש ללכת בדרך ה' על מנת למנוע אותה.
אולם בהמשך, ממהר משה להציג את הצד השני: "וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן... וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ... כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ" (כח-לא). על עם ישראל לדעת, שכשם שהגלות אפשרית, כך גם התיקון והגאולה הם תרחיש אפשרי.
גם כאן מדובר בתפיסה שאכן התעוררה בגלות, וגם עליה התרו הנביאים. עם ישראל עתיד לחשוב כי בגלות נחרץ גורלם להיות כשאר העמים, שכן עבודת ה' אפשרית רק בארץ ישראל. יציאה מן הארץ עלולה להיתפס כניתוק הקשר שבין עם ישראל ובין הקב"ה. כנגד זה נאמר להם, בין היתר, בזיקה לפרשתנו: "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן... וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם בָּם" (יחזקאל כ', לב-לד).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת