סקירה תמציתית על הסיבות להתרחשותם של נישואי תערובת במקרא, ועל הנימוקים שניתנו לאיסור נישואין אלה לאורך התקופות השונות.
עיון במקרא מלמד שבתקופת המקרא נוצרו נישואי התערובת מסיבות שונות:
לפי כמה דוגמאות (למשל: נישואי עשו, יהודה, יוסף, משה, מחלון וכליון), מגוריו של מיעוט ישראלי בסביבה נוכרית הביאו לנישואי התערובת. מסתבר כי עולי בבל מצאו עצמם במצב דומה.
גם מלחמות וכיבושים הביאו לנישואי תערובת כפי שמעידה הפרשה של "אשת יפת תואר" (דברים כ"א, י-יג), ופרשת החטיפה של בנות שילה על נסיבותיה המיוחדות (שופטים כ"א).
חצר המלכות עודדה אף היא נישואי תערובת כתוצאה מבריתות עם מדינות זרות (למשל בימי שלמה ואחאב) וגיוס חיילים זרים שנשאו נשים מישראל, דוגמת אוריה החתי.
במקרא ניתנו נימוקים שונים נגד נישואי התערובת. הכוונה העיקרית הייתה למנוע חדירת עבודה זרה לישראל, וקרוב לעניין זה הייתה הרתיעה מפני הערלים.
דוגמה יפה לכך מצויה בספר שופטים (י"ד, ג), במעשה שמשון: "ויאמר לו אביו ואמו: האין בבנות אחיך ובכל עמי אשה כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים?". למרות טיעון זה, שמשון אינו משתכנע ומשיב לאביו: "ויאמר שמשון אל אביו: אותה קח לי כי היא ישרה בעיני".
החשש מפני נשואי התערובת הביא ליצירת דינים בלתי מתפשרים נגד שבעת העממים (שמות ל"ד, יב-טז; דברים ז', ג-ה; יהושע כ"ג, יב-יג). בהתאם לכך קשרה גם ההיסטוריוגרפיה המקראית את התפשטות הפולחן הנוכרי בישראל בנישואי התערובת (שופטים ג', ו).
מורגשת גם השפעתם של רגשות לאומיים, שביטויה בשלילת נישואי תערובת דווקא עם עמים שגילו שנאה לישראל (דברים כ"ג, ד). גם הרגשת הייחוד שהתעוררה, כנראה, בגלות בבל, ובפרט במשפחות כוהנים, הותירה את רושמה בעניין זה (יחזקאל מ"ד, כב).
מאז, וכל ימי בית שני, שוב לא הושם הדגש על החשש מעבודה זרה אלא על חילול קדושת ישראל ש"התערבו זרע הקודש בעמי הארצות" (עזרא ט', ב).
עזרא הסופר גזר לגרש את הנשים הנוכריות ואף הוציא את ילדיהן מכלל ישראל. ככל הנראה, היה זה עזרא שקבע שהבן הולך, לעניין זה, אחרי אמו.
החמירו בדבר יותר החשמונאים שאחרי נצחונותיהם הראשונים החליטו להעניש את אלה שקיימו יחסים קרובים עם הנוכרים ולפגוע בהם כדי להעמידם כדוגמה מרתיעה. באותה שעה התקינו, כפי שנאמר במשנה (סנהדרין ט, ו), ש"הבועל ארמית - קנאים פוגעים בו".
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת