התורה מפרידה על ידי נונין הפוכים את פרשיית נסיעת הארון. חז"ל מבארים שהמטרה היא להפריד בין פורענות לפורענות. אולם לא ברור מהי הפורענות הראשונה? דומה כי דיוק בפסוקים מוכיח כי כוונת עמ"י היתה שלא להמשיך במסע המתוכנן אל עבר הר ה'- מקום המקדש.
המדרש מדייק מהפסוק "ויסעו מהר ה'" (פס' כ"ג) כי עם ישראל ברח במהירות מהר סיני לאחר מתן תורה (ראו בפירוש הרמב"ן). אולם, לא ברור מדברי המדרש כיצד נרמז בפסוק שכוונת בני ישראל לא הייתה כשרה? כל מה שנאמר בפסוק הוא כי עם ישראל "נסע" מהר ה', ואין בו זכר לבריחה מהירה? לאור קושיה זו, יש להציע פירוש שונה לפורענות הרמוזה במילים אלו.
הכינוי הידוע להר סיני הוא 'הר האלוקים' (שמות ג א) ואילו בכל שאר המופעים שלו במקרא מלבד בפרשתנו הכינוי 'הר ה'' מיוחס להר המוריה (בראשית כב יד, ישעיהו ב ג).
על פי חז"ל שם 'אלוקים' מבטא את מידת הדין. כפי הנראה מכונה הר סיני בשם 'הר האלוקים' כיוון שלמרגלותיו קיבל עם ישראל את החוקים והמשפטים, המבטאים את מידת הדין. לעומת זאת, שם הוי־ה מבטא אצל חז"ל את מידת החסד האלוקית, הבאה לידי ביטוי בגילוי השכינה בבית המקדש.
יציאת מצרים לא נועדה רק על מנת לקבל תורה, אלא מגמתה הייתה לסיים את התהליך בכיבוש הארץ ובבניית בית המקדש בראש הר ה', הוא הר המוריה.
אולם, מדברי הפסוק בפרשתנו עולה כי כאשר עזב עם ישראל את הר סיני הוא לא התכוון כלל להמשיך את המסע כמתוכנן, אלא להותיר מאחוריו אף את הר ה'. בעוד משה ראה ביציאת מצרים שלב ראשוני חשוב להקמת ממלכת כוהנים וגוי קדוש בארץ ישראל, חלק מהעם ראה ביציאת מצרים גאולה פיזית בלבד מעבדות לחירות, כפי שמתברר בהמשך הפרשה במפורש. אם כן, ראשית הפורענות נעוצה בכך שעם ישראל לא עזב את הר סיני מתוך כוונה להמשיך את המסע כמתוכנן. למעשה — כך ניתן לדייק מהפסוק — עזיבתו של עם ישראל את הר האלוקים היא בעצם נטישת המסע לעבר הר ה'.
מסתבר כי פורענות זו, הרמוזה בפסוק לעיל, היא שהובילה בסופו של תהליך גם לחטא המרגלים.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'פרשת דרכים: מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר