בקשת בנות צלפחד נבעה מתוך דאגה לגורל שמו של אביהן, אך האם באמת לאחר שהתחתנו נקראה הנחלה על שמן והנציחה את שם משפחת אביהן, או שמא נבלעה נחלתן בנחלת בעליהן? חפירות ארכאולוגיות שנערכו בעיר שומרון מספקות לכך תשובה.
מבין כל רשימת השבטים והמשפחות המובאת בפרשתנו, שבט מנשה מעורר עניין מיוחד. בשבט זה לאחד הבנים לא היו יורשים זכרים אלא חמש בנות. כפי שמתואר בפרקנו, עם ישראל לא ידע כיצד להתמודד עם מקרה משפטי כזה, משה פונה אל הקב"ה על מנת לקבל הנחיות ובסופו של דבר נפסק שהנחלה תינתן לבנות צלפחד.
בפרשת מסעי (ל"ו) מתארת התורה תביעה נגדית של הגברים בשבט מנשה. הם חוששים שהנחלה תיסוב לבעליהן של הבנות והפתרון המוצע הוא שבנות צלפחד יוגבלו להינשא רק לבני שבטן. כך יובטח שנחלתן תישאר בתחום השבט.
בחפירות שנערכו במתחם המלכותי בעיר שומרון, בבניין המכונה 'בנין המחסנים', התגלו 63 שברי חרסים ועליהם ציון כמויות משלוח של יין ושמן. התעודות כוללות את תאריך המשלוח, על פי שנותיו של המלך שבזמנו נערכה הרשימה, המקום אליו יש לשלוח את המשלוח, וכן שמות של משפחות ואנשים שהזמינו אותו. בחלק מהחרסים היה כתוב גם מהו תוכן המשלוח, 'נבל (קנקן חרס) יין ישן' או 'נבל שמן רחץ', וכן 16 שמות מקומות המהווים את המען למשלוח. לענייננו, החרסים מכילים 7 שמות משפחה המוזכרים בפרשתנו כשייכים לשבט מנשה: שמידע, אביעזר, חלק, שכם ואשראל. בנוסף למשפחות אלו מופיעים שני שמות נוספים משמות בנותיו של צלפחד: נעה וחגלה.
על פי שמות המקומות המופיעים בחרסים, משפחות אלו התגוררו בעיקר בצפון השומרון, מצפון לשכם. ניתוח השמות מלמד שחבלי הארץ השונים מהם הביאו את משלוחי היין והשמן נקראו על שם הבנות: ארץ חגלה וארץ נעה. לבנות אלה יש להוסיף גם את תרצה, על שמה נקראה העיר תרצה השוכנת מצפון־מזרח לשכם ומזוהה עם אתר הנקרא בערבית 'תל פרעה' (צפון). עיר זו אף שימשה תקופה מסוימת כבירת ממלכת ישראל.
נראה אם כן שנחלתן של לפחות שלוש מבנות צלפחד נקראה על שמן, ושם זה נשמר גם מאות שנים לאחר חלוקת הנחלות על ידי משה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'פרשת דרכים: מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר