נחלה לפי גורל או לפי גודל?

פרשת הנחלה שבפרק כו מורכבת מארבעה פסוקים:
לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת:
לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ:
אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ:
עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט: (נג-נו)   
כפי הנראה, קיימת הקבלה בין פסוק נג לבין פסוק נה, ובין פסוק נד לבין פסוק נו.
פסוקים נג ו-נה דנים בחלוקת הארץ לנחלות,
ואילו פסוקים נד ו-נו דנים בחלוקת הנחלה למשפחות.
פסוקים נג ו-נד קובעים שיש לבצע את החלוקה לפי שיקולים כמותיים, ולכן הם עוסקים בחלוקה הכמותית של השטחים (פסוק נג בחלוקת הארץ לנחלות, ופסוק נד בחלוקת הנחלות למשפחות).
פסוקים נה ו-נו קובעים שיש לבצע את החלוקה על פי גורל, ולכן נראה שהם עוסקים במיקום השטחים (פסוק נה במיקום הנחלות, ופסוק נו במיקום השטחים של כל משפחה).
בתחילה נאמר שיש לחלק את הארץ "במספר שמות". קשה להניח שכוונת התורה היא לחלק את הארץ לפי מספר האנשים. ניתן לפרש שמשמעות הביטוי "מספר שמות" מקביל למשמעות הביטוי "לשמות מטות אבותם ינחלו" (כ"ו, נה), וכוונת התורה היא שהארץ מתחלקת לשנים עשר חלקים לפי מספר השבטים.

מסתבר שהארץ חולקה לשנים עשר חלקים שווים (כמובן, שתים עשרה הנחלות לא היו שוות בגודלן, והשבטים שקיבלו נחלות טובות יותר - קיבלו פחות שטח). כל שבט קיבל נחלה זהה, שמיקומה נקבע לפי גורל, וגודלה אינו תלוי בגודל השבט.

כל שבט חילק את נחלתו לפי מספר וגודל המשפחות, ומיקומן נקבע ללא גורל (לכן כלב היה יכול לבקש שנחלתו תהיה בחברון),

וכל משפחה חילקה את נחלתה לבני המשפחה בגורל, כך שנחלת אדם בודד קבועה בגודלה, ומיקומה נקבע בגורל.

לשמיעת שיעורו של הרב מנשה וינר 'גורל ונחלה'

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון