נותן זמירות בלילה

במסגרת תיאור הרשעים בנאומו, אומר אליהוא "וְלֹא אָמַר אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה" (י). רש"י ופרשנים נוספים מפרשים את הדברים כמתייחסים לרשע. הרשע אינו אומר "איה אלוה עושי…", הוא אינו מבקש את א-לוהים ואינו סבור שיש ביכולתו להביא פורענות. ר' ירמיה בן אלעזר במדרש הבא מפרש את הדברים כמתייחסים דווקא לאדם הצדיק:

"ואמר רבי ירמיה בן אלעזר: כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה - שוב אינו נחרב, שנאמר "ולא אמר איה אלוה עושי נתן זמירות בלילה" (איוב ל"ה, י)" (ערובין י"ח, ב)

על פי קריאתו של ר' ירמיה הפסוק מדרבן את האדם לתת "זמירות בלילה"  - מי ש"נותן זמירות בלילה" לא יגיע למצב שבו הוא יאמר "איה אלוה עושי". הנותן זמירות בלילה על פי הדרשה הוא לומד התורה. ר' ירמיה אומר שבית שבו לומדים בו תורה בלילה אינו נחרב. כיצד הגיע הבית לכאן? הרי אין כל אזכור לבית בפסוק. נראה שכאן מתגלה העומק שבדרשה. ר' ירמיה מצד אחד מנתק את הפסוק מההקשר המיידי שלו, אך בדרשתו הוא מתמודד עם השאלה הגדולה של ספר איוב. בספר איוב יש איש שאיבד את ביתו ובעקבות כך אמר: "אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי". זהו איוב שבעקבות הצרות שבאו עליו בפרק א', תהא היכן א-לוהים והיכן צדקתו. כעת אומר ר' ירמיה - האדם מי שבלילה מזמר - לומד תורה, לא יבוא לידי צרותיו של איוב.

דרשתו של ר' ירמיה מציבה את תמונת העולם החזלי"ת, זו שבמרכזה נמצא לימוד התורה. במובן מסוים עולמם של חז"ל הופך את לימוד התורה לא רק לכלי מגן מפני הפורענות, מפני הרס הבית, אלא לימוד התורה עצמו הוא הבית, בית יציב שלא יכול להיחרב.

באדיבות אתר 929