נדבת הלב והיענות לצו ה'

הקרבנות אינם נושא שהתחדש בספר ויקרא, ספר בראשית מלא בקרבנות, ובמיוחד במזבחות. קין, הבל, נח ואברהם הקריבו קרבנות, וגם יעקב זבח זבחים. נח ושלושת האבות בנו מזבחות. גם בספר שמות יש קרבנות - עולות וזבחים. ה' מצווה את משה על קרבנות המלואים כבר בהר סיני. מה מיוחד בפרשתנו, שנאמרה בקריאה למשה מאהל מועד דווקא?

התורה מבקשת להדגיש שהקרבנות האלה הם שונים לחלוטין מכל הקרבנות שהיו עד ליום הקמת המשכן. הם באים מתוך ציווי. ולא סתם ציווי, אלא ציווי הבא מתוך המשכן עצמו.

אבל, גם כאשר עוסקים בציווי, פותחים ב"אדם כי יקריב מכם קרבן" (ב), אדם שמקריב קרבן מפני שנדבו לבו. רוב הקרבנות שנזכרו בתורה לפני הקמת המשכן היו נדבות. קרבן בא מתוך רצון של האדם להתקרב אל ה' ולהתכפר. חלקה הראשון של הפרשה עוסק במי שמקריב קרבן מפני שהוא רוצה. חלקה השני של הפרשה עוסק במי שמקריב קרבן כי התחייב בכך (כי חטא).

קרבנות היו עוד לפני הקמת המשכן, אבל הקרבן האמיתי הבא לכפר על האדם הוא זה שהציווי לעשותו יוצא מתוך המשכן, והאדם מצדו רוצה אף הוא להקריבו.