הפרק מלמד אותנו שהנבואה איננה תמיד בהירה לנביא, ולא תמיד יוצרת אצלו וודאות. לפעמים נשארות אצלו שאלות ותהיות.

 

בפרק כ"א שלוש נבואות, ופירושן הטיל מבוכה על כל הפרשנים, מן הראשונים ועד לאחרונים. אולם דומה שהמבוכה אינה רק של הפרשנים אלא של הנביא עצמו - הנביא נבוך אל מול נבואותיו.

בנבואה הראשונה – משא מדבר ים - הנביא שניבא את עליית בבל נבוך אל מול הרשע שבבל הביאה לעולם. הוא רואה עולם מלא בוגדים ורשע, ומתי יהא סוף לכאבים? הנביא מתאר עצמו כשומר המצפה לבשורות - "אֲדֹנָי אָנֹכִי עֹמֵד תָּמִיד יוֹמָם וְעַל מִשְׁמַרְתִּי אָנֹכִי נִצָּב כָּל הַלֵּילוֹת" (ח).

בנבואה השניה - משא דומה – הוא שואל את שומר הלילה שניצב על מגדל התצפית  - "שֹׁמֵר מַה מִלַּיְלָה שֹׁמֵר מַה מִלֵּיל" (יא).

גם בנבואה השלישית הנביא אינו מבין את נדידת העמים.

בנבואה הראשונה הנביא מקבל תשובה – בבל תיפול! כך דרכו של עולם, ממלכה קמה וממלכה נופלת ולא לעולם חוסן. עילם ומדי יפילו את בבל. האמירה העולה מכאן היא - יש קץ לרשע.

בנבואה השנייה תשובת השומר היא -  "אָמַר שֹׁמֵר: אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ שֻׁבוּ אֵתָיוּ" (יב). בפירושה של תשובה זו התקשו הפרשנים ואנו נביא רק את פירושו של רש"י – "אם תבעיון בעיו - אם תבקשו בקשתכם למהר הקץ. שובו אתיו - בתשובה".

בנבואה השלישית התשובה על מבוכת הנבואה פשוטה ובהירה - "כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי אֵלָי בְּעוֹד שָׁנָה כִּשְׁנֵי שָׂכִיר וְכָלָה כָּל כְּבוֹד קֵדָר. וּשְׁאָר מִסְפַּר קֶשֶׁת גִּבּוֹרֵי בְנֵי קֵדָר יִמְעָטוּ כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר" (טז-יז) .

לעתים אנו מדמיינים את תקופת הנבואה כתקופה מלאת בהירות ואת הנביא אנו מתארים כאדם שדבר ה' שפועם בו ממלא אותו ודאות. הפרק המעורפל והסתום מפגיש אותנו עם לילותיו האפלים של הנביא שבהם הוא מתפלל לבהירות ולאור. 

באדיבות אתר 929