נאמנות על הים

"סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵל וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן" (א) - הושע בתחילת הפרק מציג לעיננו תמונת מצב. ממלכת ישראל מנוכרת לא-לוהים ואילו יהודה עודנו נאמן. מתי אירע הרגע הזה, מתי התפצלו כך הדרכים? המדרש מוצא את קו השבר הרחק מאחור בהיסטוריה.

"כבר היה ר' טרפון וזקנים יושבין בצלו של שובך של יבנה… אמרו לו: רבי למדנו באי זו זכות זכה יהודה למלכות? אמר להם: כשעמדו שבטים על הים זה אומר איני יורד תחלה וזה אומר איני יורד תחלה שנאמר "סבבוני בכחש אפרים וגו'" (הושע י"ב, א) מתוך שהיו נוטלין עצה אלו ואלו קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך גלי הים לפיכך זכה למלכות…"  (מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דויהי פרשה ה)

יש כאן מעין 'מדרש תמונה'. התיאור 'סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם' הופך מביטוי לתמונה - מעגל של כחש ומתוכו יוצא יהודה. ואת התמונה הזו דורש ר' טרפון. היכן התרחש האירוע המצוין בתמונה? ר' טרפון מציג את תמונת עם ישראל העומד על הים ביציאת מצרים. העם כולו עומד על החוף חסר אונים. הדרשן מדמיין את העם עומדים בחצי עיגול אל מול הים והעמידה הזאת מתוארת במילים הקשות "סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם" (א) הסירוב להיכנס לים הוא התכחשות לאל, סירוב להאמין בו. לפתע יוצא מהקהל נחשון בן עמינדב, נשיא יהודה, ויורד למים "וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵל" (שם). יהודה היורד לים מבטא את נאמנותו לאל "וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן" (שם).

הצמדת הסיפור על נחשון בן עמינדב לדבריו של הושע, מעניק עומק לאבחנה שיוצר הושע בין ישראל ליהודה. היחסים הייחודיים של יהודה עם האל עתיקים, אומר הדרשן, שורשם ברגע ההוא שבו יהודה הפריד את עצמו מהקהל ובנחישות נחשונית נכנס אל המים.

באדיבות אתר 929