נאום נרגש

נאומו של שמואל רצוף ביטויים בעייתיים וסתומים, הבולטים בחריגותם על רקע לשונו הבהירה של הספר כולו.
למשל: שמואל מדגיש בפני העם שעתידם תלוי בהליכה בדרך ה':
(יד) אִם תִּירְאוּ אֶת ה' וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ וּשְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ וְלֹא תַמְרוּ אֶת פִּי ה' וִהְיִתֶם גַּם אַתֶּם וְגַם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מָלַךְ עֲלֵיכֶם אַחַר ה' אֱ‑לֹהֵיכֶם:
משפט זה מנוסח כתנאי, אך המשכו של התנאי אינו מוזכר: מה אמור לקרות אם באמת יתגשם התנאי, ועם ישראל ישמע בקול ה', לא ימרה את פיו ויהיה עם המלך אחר ה'?
דוגמא נוספת: בדבריו האחרונים אומר שמואל לעם:
(כא) וְלֹא תָּסוּרוּ כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי תֹהוּ הֵמָּה: (כב) כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל כִּי הוֹאִיל ה' לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם:
שמואל חוזר, כמודגש, ארבע פעמים על המילה "כי", אך הופעתה הראשונה של המילה תמוהה מאוד. לכאורה התכוון שמואל לומר 'ולא תסורו אחרי התוהו', והוספת המילה 'כי' הופכת לחלוטין את משמעות דבריו – כביכול שיעור הכתוב הוא: 'לא תסורו אחרי שום דבר, מלבד התוהו, שאחריו תסורו'.
נראה, אם כן, שיש לבאר את פשרם של הקשיים הלשוניים מתוך מבט כולל.
ברוב המקרים נובע הקושי מחזרה על מילה שמיקומה הנכון הוא בהקשר אחר ברצף הדברים. תופעה זו מתרחשת פעמים רבות כאשר אדם שרוי בהתרגשות מיוחדת, ודבריו אינם שגורים על פיו. נראה, שהמקרא בחר כאן בדרך מיוחדת במינה לתאר את מצבו הנפשי של שמואל בזמן אמירת הדברים. שימורם של דברי שמואל בנוסח המדויק שבו נאמרו מאפשר לנו לקבל את הרושם הדרמטי שלהם – דווקא בזכות הלשון החריגה המופיעה בהם שוב ושוב. כך לומדים אנו ששמואל לא נשא נאום קר ומרוחק, מתוכנן מראש ובנוי לתלפיות, אלא דיבר מעומק לבו, בהתרגשות מיוחדת של מנהיג מודאג, החושש שכל מפעל חייו ירד לטמיון.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון