תחושת המיצוי עוטפת את הפרקים הקרובים. בפרקנו מתאר איוב בצורה רחבה את עברו הזוהר ואת המעמד החברתי הרם שהוא היה בו. ההתנפלות על איוב אינה מוצדקת לדעתו והתביעה של איוב כלפי שמיא הופכת להיות עוצמתית שבעתיים.