נאום בעל פה או תורה כתובה?

עיון בפסוקים מלמד שיש לנאום המצוות שתי פתיחות שונות: האחת בפס' מד, והשנייה בפס' מה-מט. פס' מד מקביל בכל מילותיו לפס' מה: "וזאת" כנגד "אלה"; "התורה" כנגד "העדֹת והחֻקים והמשפטים"; "אשר שם משה" כנגד "אשר דִבר משה"; "לפני בני ישראל" כנגד "אל בני ישראל". מה טעמה של כפילות זו?

מכל השינויים שציינו עולה מסקנה ברורה. פס' מד מתאר את נאום המצוות לא כנאום הָגוּי אלא כתורה כתובה, שאותה מניח משה לפני העם: הלשון "תורה" לעומת "עדות חוקים ומשפטים" מורה על יצירה אחת מגובשת, והצירוף "שם לפני" מלמד על הנחת דבר פיזי; מכאן המסקנה שפסוק זה מתאר את קובץ החוקים הכתוב שמניח משה לפני ישראל. לעומת זאת, פס' מה-מט מתייחסים לנאום כאל נאום הָגוּי, שנאמר לישראל במקום מסוים ובזמן מסוים: משום כך נאמר שם "דיבר... אל" ולא 'שם לפני'; משום כך אין הכתוב מתייחס אליו כאל יצירה אחת, "תורה", אלא מתייחס למרכיבים השונים של הנאום; ומשום כך גם מציין הכתוב את הזמן והמקום שבהם נאמר הנאום.

עיון בנאום המצוות מורה ללא ספק שאכן יש לנאום מצוות זה שני פנים: גם נאום על פה וגם תורה כתובה. עובדת היותו נאום שנאמר על פה מוכחת מן הפתיחה ונלמדת גם מסגנונו של הנאום, ודבר זה אינו צריך לפנים. ואולם, במספר מקומות בספר ניתן לראות שיש לנאום המצוות גם מעמד של 'תורה' כתובה ומונחת. כך למשל נאמר בפרשת המלך: "והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים" (י"ז, יח). ופירש ראב"ע ש"משנה" פירושו 'נוסחה שנית', היינו, העתק של תורה זו - ומכאן שתורה זו אף היא תורה כתובה ומונחת. גם בפרשת הקללות נאמר "אם לא תשמֹר לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתֻבים בספר הזה" (כ"ח, נח), ונראה שהכוונה לנאום המצוות, שהוגדר בפתיחתו "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל" (מד).

מכאן ואילך ניתן לצוות לא רק על שמיעה אל המצוות שנאמרו מפי משה לאוזני העם, אלא גם על עיון בתורה שנכתבה על ידי משה והושמה לפני בני ישראל. הלוא כך אומר ה' ליהושע מיד לאחר מות משה: "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל" (יהושע א', ו-ז).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון