עיקרה של הפרשה הוא הנאום הגדול שנשא אביה מעל הר צמרים, אך מסתבר שלא היה אביה בבחינת 'נאה דורש נאה מקיים'.

 

ספר דברי הימים האריך במעשה מלחמה אחת של אביה, אבל קיצר בדברי הערכה עליו. כנגדו קיצר בעל ספר מלכים במעשי אביה והאריך בדברי הערכה עליו: "וילך בכל חטאות אביו..." (מלכים א ט"ו, ג-ה). בעל ספר דברי הימים נמנע מלכפול את הגנות, ועם זאת אין הוא מתעלם ממנה אלא מסתפק ברמיזות שרומז אליה. בעצם העובדה שמלך אביה שלוש שנים בלבד יש ודאי מן העונש. גם בלשונות החתימה הנדירים בסוף הפרשה "בימיו (של אסא) שקטה הארץ עשר שנים" (כג), יש משום ביקורת קשה על המלחמות המרובות שעשו רחבעם ואביה בנו עם ירבעם. ועוד: שהיה נאה דורש בנאומו הגדול שנשא מעל הר צמרים, אבל לא נאה מקיים. תוכו לא היה כברו ולכך רומז בעל ספרנו בפתיחה לדברי אסא בנו (ראש פרק י"ד), שנאמר בה שאסא בנו הסיר את המזבחות ושאר אבזרי עבודה זרה מערי יהודה, ורמז בכך שאביה העלים עיניו מהם.

עיקרה של הפרשה הוא הנאום הגדול, שנשא אביה מעל הר צמרים באזני כל ישראל ויהודה (ד-יב). בנאום זה הדגיש אביה את הברית שנכרתה בין ה' לבין דוד וביתו וכינה ברית זו "ברית מלח" (ה) כלומר: ברית עולם, שאינה בטלה לעולם. ובעקבות דברי דוד, אבי אבי זקנו, אמר שמלכות בית דוד באה לממש בשפת המעשה ההיסטורי את ממלכת ה' (ח). וכרך וסמך את בית דוד עם בית המקדש, בהדגשה, שרק בו העבודה נערכת כתקנה וכסדרה. ונמצא שהמורד בבית דוד ממילא מורד במי ששכן את שמו בבית הגדול.

עם זאת, גינו חז"ל את הנאום, על שכינה את ירבעם וסיעתו בפרהסיה בשם "אנשים רקים בני בליעל" (ז) , ובכך ביזה בעקיפין גם את הנביא אחיה השילוני, שנתן לירבעם בדבר ה' את המלוכה על עשרה שבטים, ועל שהחשיד את כלל ישראל בעבודה זרה. 

 

נערך ע"י צוות אתר התנך

מתוך תנך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר דברי הימים ב עמ' תרסד