"וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם כִּי הָיְתָה נְסִבָּה מֵעִם הָאֱלֹהִים לְמַעַן הָקִים ה' אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֲחִיָּהוּ הַשִּׁלוֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט" (דברי הימים ב י', טו)

"לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שילה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (בראשית מ"ט, י)

 

כי היתה נסבה למען הקים ה' את דברו -

כמו שמפורש (במלכים א י"א) להסיר ממנו י' השבטים וליתן לירבעם.

וזהו "לא יסור שבט מיהודה" (בראשית מ"ט, י) - לא ירד ממלכותו

"עד כי יבא שילה" (שם) - פתרון: עד כי יבא יהודה שילה להמליך שם רחבעם, ושם "לו יקהת עמים" (שם) להמליכו, ושם נחלקה המלכות ואבד מלכות של עשרת השבטים.

ושכם עיר קטנה סמוכה לשילה, כדכתיב (שופטים כ"א, יט): "(ו)הנה חג (ל)ה' בשילה מימים ימימה... (ב)[ל]מסילה העולה מבית אל שכמה"

וכתיב בירמיה (ירמיהו מ"א, ה): "משכם (ו)משילה"

ולכבוד משכן שילה נאספים לשכם, שהוא ראוי לאסיפת בני אדם, וסמוכה לשילה,

וכשנאספים בשכם אז יסור שבט מיהודה ששם המלכות נחלקה. 

 

 

 

פירוש המיוחס לרש"י, על דברי הימים - פירוש זה מופיע בחלק מכת"י של פירוש רש"י לכתובים (16 מתוך 39). אולם כבר בשער של מקראות גדולות ונציה 1525 ציינו שהפירוש רק מיוחס לרש"י. כך אכן כתבו מספר אחרונים: היעב"ץ, החיד"א ואחרים. ההוכחות לכך הן רבות: המילים הלועזיות הן בגרמנית ולא בצרפתית, מוזכרים בו חכמים מאוחרים לו ועוד. רבו הדעות בשאלה מי כתב את החיבור ומתי. ערן ויזל, בספרו על פירוש זה, מציב את זמן החיבור בשליש השני של המאה השתיים עשרה באשכנז ולטענתו הוא היה תלמיד של רבי אליעזר בן משולם אך לא ניתן להצביע על דמות מוכרת לנו שחיברה את הפירוש.